לחם משנה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה כב
אומדין אותו אילו היה מים וכו'. בפרק התערובות (דף ע"ח) הקשו על ריש לקיש דאמר דבמין בשאינו מינו בטעמא מין במינו ברובא ונשער מין במינו במין בשאין מינו דתנן נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים כו' ותירצו תנאי היא דתניא כלי שיש בו יין לבן וחלב והטבילו הולכין אחר הרוב ר"י אומר וכו' ריש לקיש כרבנן ומתני' דרואין אותו כאילו הוא מים כר"י וחזרו והקשו מברייתא דאמרה כלי שהוא מלא רוקין וכו' מלא מי חטאת עד שירבו המים על מי חטאת מאן שמעת ליה דאית ליה רואין ר"י וקתני דסגי ליה ברובא ותירץ רבא במסקנא דהאי דקאמר ר"י דמי חטאת ברובא כגון שהיה הכלי טמא מדרבנן לבד שתוכו טהור וגבו טמא. ורבינו ז"ל במ"ש כאן מתני' דרואין אותו כאילו הוא מים משמע דפסק כר"י דמתניתין כוותיה אתיא ותימה דבהל' מקואות פ"ג כתב היה בו מי חטאת אם היה רוב הכלי פנוי כדי שירבו מי מקוה על מי חטאת שבתוכו הרי זה טהור וכו' הרי דפסק שם כרבנן דאזלי בתר הרוב דלר"י דלא אזלינן בתר רובא במי חטאת אלא בכלי טמא מדרבנן ולא בכלי שהוא טמא מן התורה כדמוכח מסוגיא דפרק התערובות שהבאתי ותו קשה שם מדידיה אדידיה שכתב שם כלי שתוכו טהור וגבו טמא והיה מלא יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחר הרוב וכו' מפני שטומאתו מדבריהם משמע דדוקא היכא דטומאתו מדבריהם אזלינן בתר רובא והיינו כר"י וא"כ למה גבי מי חטאת כתב דאזלינן בתר רובא אפילו שהוא טמא מדאורייתא גם על הר"א ז"ל שהשיג שם עליו כן קשה דלדעתו של הר"א ז"ל לפסוק שם כרבנן א"כ למה לא השיג כאן על רבינו ז"ל דפסק כאן כי מתני' דרואין דהיינו כר"י דלרבנן אזלינן בתר רובא כדמוכח בסוגיא שהבאתי ומדלא השיגו כאן משמע דהודה לו וא"כ כיון דהוא פסק כאן כר"י איך השיג על רבינו ז"ל דלדעת רבנן אינו כן דאין לו לפסוק כרבנן כיון דפסק כן כמתני' דרואין. ולתרץ דברי רבינו ז"ל יש לי לומר דלרבינו ז"ל הוקשה בדברי הגמרא שהקשה לר"ל דאמר דמין במינו ברובא ממתניתין דרואין דלטעמיה קשו מתניתין אהדדי הך מתני' דרואין עם מתניתין דסוף מקואות דקאמרה גבי מי חטאת דאזלינן בתר רובא דברייתא בכל מה שהביא שם דאמרה מלא מי חטאת עד שירבו המים על מי חטאת מתני' היא בסוף מקוואות דאמרה הכי וא"כ היכי קאמר הכא רואין דהא המקשה לא היה סבור פלוגתא דתנאי כי היכי דלוקמה ההיא מתני' כרבנן ומתני' דרואין כר"י דא"כ לא היה מקשה כלל לריש לקיש אלא המתרץ חידש לו דאיכא פלוגתא בהכי וכמו שאמר תנאי היא אלא ודאי ע"כ דיש לחלק בין מי חטאת לשאר דברים דמי חטאת היה ראוי שיועיל טבילה להם וכמו שמועיל השקה למים טמאים עם הכלי במקוה אלא משום חומרא דהקדש לא מועיל להו השקה וכמ"ש התוס' ז"ל ולכך לא החמירו שם כ"כ לומר רואין אלא ברובא סגי אבל בשאר איסורין אמרינן אפי' במין במינו רואין וכד מקשה גמרא ממי חטאת בתר הכי לא גריס רבינו ז"ל כגירסת רש"י ז"ל אלא כגירסת התוס' ז"ל ופריך אמתני' דקאמר ר"י דאין דם מבטל דם משום דבמינו לא בטיל דהרי מי חטאת שהם מינו ובטלי ברובא וכ"ת שאני מי חטאת דאין איסורן חמור כדכתיבנא מ"מ די שנאמר כן היכא דבעלמא מהני ביטול דמקלינן בביטול דמי חטאת טפי מבעלמא דבעלמא אמרינן רואין ובמי חטאת בטלינן ליה ברוב אבל אי בעלמא לא מהני ביטול כלל אין ראוי להקל כ"כ במי חטאת ולומר דבטלינן להו ברוב אע"ג דבעלמא מין במינו לא בטיל כלל ולהכי פריך מדר' יהודה אדר' יהודה ותירץ רבא דאי בטיל הוי משום דטומאתו הוי מדרבנן וכו' ורבינו ז"ל פסק כר"י ופסק כאן כמתניתין דרואין ובמי חטאת פסק דברוב בטיל דיש לחלק בין מי חטאת לשאר איסורין כדמשמע מהסוגיא שהבאתי דלא הוה קשה ליה למקשה משניות אהדדי ומ"מ לא פסק רבינו ז"ל כר' יהודה בהא דאמר אין דם מבטל דם דבשלמא באידך פסק רבינו כוותיה משום דסתמא דמתני' דרואין סתם הכי אבל בהא דאין דם מבטל דם לא פסק כוותיה וכיון שכן גבי מי חטאת אית ליה דבטיל ברובא אע"ג דהוי מין במינו ומ"מ יליף רבינו ז"ל מדקאמר ר' יהודה גבי מי חטאת דהיכא דהוי טומאתו מדבריהם בטיל ברוב גבי יין לבן לדידן ליהוי דינא הכי דבטיל ברוב היכא דטומאתו מדבריהם וכתב רבינו ז"ל הדין שאמר ר' יהודה לפי סברתו גבי מי חטאת לדידן גבי יין לבן. זה נ"ל ליישב דעת רבינו ז"ל. וא"ת איך כתב רבינו ז"ל בהל' מ"א בפט"ו דמין במינו בטיל ברוב מן התורה ואמאי לא אמרינן התם רואין כבר הקשו התוס' כן ותירצו דא"א לברר טעם בזה אלא היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר זה דרכו של רבינו ז"ל. אבל מ"מ קשה על הר"א ז"ל דנראה דפסק שם כרבנן איך לא השיג כאן על רבינו ז"ל אלא הודה לו וכמו שהקשיתי למעלה: