אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין· רבי אברהם די בוטון

פרק ד · הלכה כב

הלכה יח

האשה שהקדישה שדה אחוזתה כו'. הרב בעל כסף משנה פירש השגת הר"א ז"ל דהוא סבור דהבעיא הויא אם האשה מוחזקת בשדה על ידי הבעל או לא והוא הכריע כיצד ה"א דמוחזקת ותמה עליו דכיון דאסיק בתיקו איך רוצה לפסוק הלכה מסברא. ואני אומר במחילה מכבודו מעולם לא עלה על דעת הר"א ז"ל כן אלא הבעיא היא אי הבעל מקרי אחר משום דאינו יורש בראוי כבמוחזק או דילמא לא מקרי מכר לאיש אחר כיון דיורשה וכיון דאסיק בתיקו אית ליה להר"א דהוי ככל דין ספק קרקע דאוקי ארעא בחזקתיה והך קרקע ביד האשה היא כיון דהיא ביד הבעל והוא אוכל פירות וידו כידה הוי כאילו היא ביד האשה ואף על גב דאכילת פירות הוי מדרבנן מכל מקום חזקה הוי וכיון דהוא ביד הבעל הוי כאילו הוא ביד האשה ואוקי ארעא בחזקתה כדין כל ספק קרקע. זה נראה דעת הראב"ד אבל רבינו סובר דאף על גב דבכל ספק קרקע אמרינן אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא שאני הכא שיצא בודאי מיד מאריה קמא שהיא האשה שכבר הקדישה ויד הבעל לא חשיב כיד האשה לענין זה לדעת רבינו ז"ל. אבל מכל מקום קשה קצת דטעמא דאמרינן בגמרא דלא מקרי אחר הבעל הוא משום דיורשה אם כן רבינו דפסק בפרק שנים עשר מהלכות אישות ובפרק ראשון מהלכות נחלות דירושת הבעל דרבנן אם כן כיון דמן התורה אינו יורשה ודאי דמקרי אחר ותחזור מן התורה לכהנים ואף על גב דרבנן תיקנו ירושה לבעל והפקיעוה מבנה שיהיה ראוי לירש דין תורה שאני ירושה דהוי ממון ויש להם כח להפקיע אבל לא חזרה לכהנים ביובל שהיא שמיטה דהויא מילתא דאיסורא ואולי אין כח בידיהם להפקיע ותחזור לכהנים ביובל והכי הול"ל לרבינו לפי שיטתו שפסק דירושת הבעל דרבנן. עוד איכא בעיא בגמרא שם בפרק ששי דבעי רמי בר חמא מרב חסדא הקדישה פחות משתי שנים לפני היובל מהו שתצא לכהנים ואמר ליה רב חסדא מאי דעתיך וכו' ומשמע דאית ליה לרב חסדא דיוצאה וכן כתב רבינו לעיל בריש פרק זה דהקדישה פחות משתי שנים לפני היובל תצא ביובל שכן כתב לפיכך אין ראוי לאדם להקדיש כו' ואם לא פדאה הרי זו יוצאת לכהנים ביובל כו':

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה