לחם משנה על משנה תורה, הלכות עדות· רבי אברהם די בוטון
פרק כב · הלכה ג
הוציא ראובן שטר על לוי וכו' והוציא שמעון שטר שני כו'. כתב בעל התרומות בשער כ"ט איכא דקשיא להו מאי שנא הכא בשני מלוין ולוה אחד דאמרינן שניהן נשבעין ונוטלין ומאי שנא בדוכתא אחרינא דאמרינן היה חייב לשני יוסף בן שמעון ויש ללוה שובר אחד שכתוב בו שטר יוסף בן שמעון עלי פרוע שטרות שניהם פרועים ולא אמרינן שנשבעין המלוין ונוטלין ומתרצין התם בשני יוסף בן שמעון אם נשבעין שניהם ונוטלין מן הלוה בודאי מפסיד הלוה דהא יש לו שובר מאחד מהן ועוד שהרי יכול לדחותן ולומר לכל אחד ואחד זה השובר שלך הוא שפרעתיך אבל הכא במתני' בעל הבית לא יכול למידחי מינייהו אע"פ שבשטר אחד חתומים עליו סהדי שקרי שמא המלוה לא הרגיש בעצמו דסהדי שקרי נינהו ושמא אמת היה שהלוה לו המנה ולפיכך שניהן נשבעין ונוטלים ע"כ: