לחם משנה על משנה תורה, הלכות עדות· רבי אברהם די בוטון
פרק כ · הלכה ד
ואין לעדים זוממין שגגה לפי שאין בה מעשה כו'. דברי רבינו קשים להולמם כמו שתמה הרב כ"מ ומה שרצה לתרץ ראשונה וכתב שנראה שרבינו מפרש שכחנו האיסור כו' לא ידעתי איך כתב כך דרש"י ז"ל פירש שיוכלו לומר שכחנו ההתראה וא"א לפרש באופן אחר ואם כוונתו במ"ש שכחנו האיסור הוי כפירוש רש"י ז"ל מה הוצרך לומר שרבינו מפרש כן דנראה דנשמר מפירוש אחר והלא פשט ההלכה הוא כן וכ"ע מפרשי הכי ועוד לא הועיל בכל מה שפירש כלום וכמו שהקשה הוא עצמו אחרי כן. ונ"ל לתרץ בדוחק דהגירסא הנכונה היא לפי שאין בה מעשה ולא גרסינן אין בהם מעשה כמקצת ספרים דגרסי הכי ומ"ש אין בה הכוונה הוא מ"ש אביי בכתובות (דף ל"ג.) מי איכא מידי דאינהו בעו קטיל בלא התראה ואינהו בעו התראה ר"ל כדפירש רש"י ז"ל שהם זממו להרוג את זה בעדות שלא היה ולא נברא ולא התרו בו ההתראה וזו היא כוונת רבינו באומרו שאין בה מעשה ר"ל שהמעשה לא היה בעולם והם רצו להרוג את זה בלא התראה והגם כי הוא פירוש דחוק כך נ"ל ליישב כן דבריו בדוחק: