לחם משנה על משנה תורה, הלכות עדות· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה א
שקיום שטרות מדבריהם וכו'. לשון זה קשה בעיני דבפ"ג לא קאמר אלא שתקנו רבנן שחותכין דיני ממונות ע"פ שטר כדי שלא תנעול דלת בפני לוין שאין אדם מלוה לחבירו אם יודע ששטר לא מועיל לו כלום אלא צריך לעולם להביא עדיו לב"ד ואולי לפעמים לא ימצאו שילכו או שימותו אבל מה שתקנו אחר כן שלא יועיל השטר בלא קיום אין זה כדי שלא תנעול דלת בפני לוין שלא נעשה אלא שלא יזייף כל אחד שטר ויגבה מחבירו בשטר מזוייף ומה ענין תקנת השטר שלא יועיל בלא קיום לענין שלא תנעול דלת בפני לוין. ואולי יש לומר דאם לא היה הקיום לא היו אומרים שהשטר יועיל מפני שמא יבא כל אדם לזייף וכיון דהקיום לצורך השטר כדי שיועיל והשטר עצמו נתקן כדי שלא תנעול דלת הוי כאילו הקיום עצמו נעשה כדי שלא תנעול דלת:
ולפיכך אין מקיימין השטרות בלילה וכו'. כלומר מפני שהוא דין ואע"פ שיש דרכים שאין בהם קבלת העדות כגון היכא שהדיינים מכירים החתימות או שחתמו בפניהם מ"מ כיון שהוא דין לא יקיים בלילה אבל הרכ"מ כתב בפרק ג' מהלכות סנהדרין דהטעם הוא מפני שהוא קבלת עדות והוצרך לתרץ לאותם הדרכים שאין בהם קבלת עדות דמכל מקום כקבלת עדות דמי יע"ש. ומה שנראה לי כתבתי: