לחם משנה על משנה תורה, הלכות עדות· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ו
שטר שהיו עדיו מרובים וכו'. נראה מדברי רבינו דמפרש הברייתא דפרק גט פשוט שנים הראשונים דלרבותא נקט הראשונים וכמו שהיה מפרש ר"ת קודם שחזר בו וכדכתבו התוספות פרק ב' דגיטין (דף י"ח:) ור"י הקשה לו דאם כן אמאי מקיימין את השטר בין העדים החתומים למטה או למעלה או באמצע ומש"ה חזר ר"ת וקושיא זאת איתא על רבינו והרמב"ן ז"ל בחידושיו פרק גט פשוט הביאו הריב"ש בסימן תמ"ו כתב לתרץ קושיא זו וז"ל ואין לחוש שמא יקיימו אותו מאותן העדים שלמטה דכיון שהם קרובים או פסולים מיגליא מילתא ולא אתי למסמך עלייהו וקשה לי על תירוץ זה הא דאמרינן בס"פ הזורק גבי גט מקושר אמר ר' יוחנן לא הוכשרו בו אלא עד אחד קרוב בלבד אבל תרי לא דילמא אתו לקיומי בתרי קרובים וחד כשר כו' וכיון דקרובים ידיעי היכי אתו לקיומי בהו ואמאי ידיע טפי בפשוט ממקושר. ומ"ש הרכ"מ דמוקי רבינו ההיא דגיטין דהיכא דחתים ארישא אמרי לה פסול דאיירי כשישבו לחתום קשה דמה צריך לכך כיון דרבינו מפרש בפרק תשיעי מהלכות גירושין דמה שאמרו בגמרא אתי לאחלופי בשאר שטרות דר"ל היכא דאמר כולכם בשאר שטרות דהתם ליכא תנאי ובודאי דכולהו משום עדים הוו א"כ ראוי ודאי שאם נמצא אחד מהם פסול או קרוב עדותם בטלה אפילו לא ישבו לחתום יחד כיון דהזמין לכולם לעדים. ודע שכתב הטור סימן ל"ו בשם הרי"ף ז"ל דאפי' העידו בב"ד יחד אם אין הרחוק יודע בקורבתו של חבירו דעד הרחוק כשר והרא"ש ז"ל בפסקיו דקדק מלשון הגמ' בהפך בפ"ק דמכות דמדקאמר דלא נפסל הכשר כשחתם עם הפסול משום דדילמא רווחא שבק משמע אבל אם העידו ביחד נתבטל עדות הכשר וקשה לי על דבריו דאם כן לשון הגאון שכתב הרי"ף ז"ל הוא כדברי לשון הגמ' ואדדייק מלשון הגמ' הוה ליה למידק מלשון הגאון שהביא הרי"ף עצמו דמשמע דסבר הכי והיה לו להקשות להרי"ף מיניה וביה אלא ודאי שאין דקדוקו דקדוק דהגמ' לא קאמר אלא אפי' שנאמר שידע בפיסולו מ"מ דילמא לא חתם עמו אלא רווחא שבק ליה וכן נפרש לשון הגאון: