לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ה
שמא ישכח וימנה וכו'. קשה דלמה פסק כר"א דאמר כן בפרק הוציאו לו [דף נ"ה.] ולא פסק לחומרא בשל תורה כר"י דפליג עליה ונפקא ליה מקרא דיזה דלדידיה אע"ג דלא מנה ולא טעה לא מהני כדאמרו שם. וי"ל דבירושלמי אמרו בשם ר"י הך טעמא דשמא ישכח וכיון דבגמ' דידן ובגמ' דירושלמי פליגי בסברת ר"י ור"א אית ליה בבירור הכי דטעמא משום שמא ישכח לא שבקינן מאי דאמר ר"א בודאי משום מאי דמספקא לן אדאמר ר"י:
שכך נאמר וכו'. לשון זה אינו מכוון משמע דהוא ראיה למה שאמר קודם דחוזר ומזה בהיכל על הפרוכת ואינו כן דהך נפקא לן בגמרא מקרא דוכן יעשה לאהל מועד והך קרא לאו ראיה היא אלא לומר שמזה אחת למעלה ושבע למטה ולעיל גבי הזיה דאמר אחת למעלה ושבע למטה היה לו להביא מקרא זה. ונראה דכוונת רבינו ז"ל דה"ק כיון דנאמר בדם הפר בפנים על הכפורת ולפני שהרי אמור שם אחת למעלה ושבע למטה א"כ הוא הדין על הפרוכת מקרא דוכן יעשה לאהל מועד ומ"מ הרבה סתם רבינו ז"ל במה שלא הזכיר אפילו ברמז קרא דוכן יעשה וכדכתיבנא:
אלא כמצליף. רש"י ז"ל פירש כשורה זו תחת זו כמי שמכה והולך מתחיל מן הכתפים והולך למטה ולדידיה מסייע ליה מה שאמרו שם בגמרא גבי פרוכת שראו ברומי דכסדרן הוי ומשום הכי ידעו שהוא של יוה"כ כלומר שהיו זו תחת זו וכדפירש"י ז"ל שם. ולפירוש רש"י ז"ל מה שאמרו שם תנא כשהוא למעלה מצדד ידו למעלה כו' לא באה הברייתא לפרש פירוש לשון כמצליף דאין זה פירוש כמצליף לפי פירוש רש"י ז"ל אלא באה לפרש איך אמר הכתוב על הכפורת ולפני הכפורת דלמתני' קאמרה דאינו ממש למעלה וכן ולפני הכפורת אינו למטה מאמצעה וכדפירש"י ז"ל במתני' לא היה מתכוון להזות וכו'. והערוך בערך נגד פירש פירוש כמצליף בענין אחר ע"ש ולההוא פירושא הברייתא דקאמרה תנא וכו' באה לפרש פירוש כמצליף: