אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי אברהם די בוטון

פרק ז · הלכה יב

הלכה יא

אפרוחים שקננו בה ואין צריכים לאמן מותרים וכו'. בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ב) הקשו מרבי יוחנן דאמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה מהא דקן שבראש האילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין בראשו של אשרה יתיז בקנה קס״ד כגון ששיברה ממנו עצים וקיננה בהם וקתני יתיז בקנה כלומר שיטול קנה וישליך עצים מן האילן וישרפו ותירצו הכא במאי עסקינן כגון דאייתי עצים מעלמא כלומר וגבי הקדש לא נהנין מדרבנן דילמא אתי לאתהנויי מעצי אילן ובאשרה לא גזור משום דבדילי אינשי מיניה. ורבי אבהו אמר ר' יוחנן מאי יתיז יתיז באפרוחים כלומר ולעולם מתניתין בדאיתבר מגופיה וכדפירש״י ז״ל. זו היא הסוגיא האמורה פרק כל הצלמים ובפרק ולד חטאת במעילה (דף י"ג וי"ד) יש שם סוגיא הפוכה שתירצו שם לא דאייתי עצים מעלמא והקשו על זה דא״כ היכא קאמר לא נהנין גבי הקדש ותירצו אלא בגידולין הבאים לאחר מכאן כלומר אלא ודאי ע״כ דאיתבר מגופיה וכ״ת אמאי מועלין הכא בגידולין הבאים וכו' איירי ה״נ מסתברא וכו' [מ״מ קשיא לרבי יוחנן] ותירצו רבי אבהו אמר רבי יוחנן לעולם דאייתי מעלמא כלומר מתניתין אפילו דאייתי עצים מעלמא ולעולם הקן בין גבי אשרה בין גבי הקדש אסור ומאי יתיז יתיז באפרוחים א״ל ר' יעקב לרבי ירמיה אפרוחים כאן וכאן וכו' זו היא שיטת השמועה אשר שם לפי פירוש התוספות. ורבינו כתב כאן גבי אשרה שהקן שבראשה מותר וגבי הקדש בהלכות מעילה פ״ה כתב קן שבראש האילן של הקדש שבנה אותו העוף מעצים ועשבים וכיוצא בהן כל הקן עם הביצים שבו ועם האפרוחים הצריכים לאמן אין נהנין בהן והנהנה לא מעל ע״כ. נראה משום שבקן של הקדש דאייתי מעלמא שלא נהנין שכן כתב שבנה אותן מעצים ועשבים ואפילו תאמר דעצים היינו מגופיה עשבים ודאי היינו מעלמא כתב שלא נהנין מכל הקן ועוד קאמר והנהנה לא מעל ואי איתבר מגופיה ואמאי לא מעל וכ״ת בגידולין זה לא נתבאר בדבריו אלא ודאי דבעצים דאייתי מעלמא בהקדש לא נהנין וא״כ אפשר לומר לכאורה דפסק כסוגיא דכל הצלמים וכתירוצא דאמרו לא דאייתי עצים מעלמא ולא כתירוצא דר' אבהו ולה״ק דגבי הקדש לא נהנין משום דגזרינן דילמא אתי לאתהנויי מיניה אבל גבי אשרה יתיז בקנה. וקשה על זה חדא דאמאי לא הזכיר באשרה יתיז בקנה כלומר יתיז בידו ולא יקחנו בידו וכדהקשו בסוגיא דמעילה, ועוד כיון דהך קושיא הוי לר' יוחנן ור' אבהו אמר ר' יוחנן הוא תירץ בעד עצמו היה לו לפסוק כתירוצא דר' אבהו אמר ר' יוחנן ועוד דהוא פסק באפרוחים כאן וכאן וכו' והיינו כר' יעקב. ולפום ריהטא נראה זו ודאי דאתי כתירוצא דר' אבהו אע״פ שיש לדחות דלתירוצא קמא נמי הדין הוא אמת מכח הסברא מ״מ יותר נראה שהוא כר' אבהו. לכך נראה ודאי דרבינו פסק כר' אבהו וכ״ת כמאן ר' אבהו פסק אי כסוגיא דכל הצלמים הא לדידיה מתניתין דאיתבר מגופיה ועל דא קאמר דבהקדש לא נהנין וה״ה גבי אשרה אבל בדאייתי מעלמא בין גבי הקדש בין גבי אשרה מותרין והוא ז״ל כתב דבאייתי מעלמא גבי הקדש לא נהנין וגבי אשרה מותרין ואי כר' אבהו דסוגיא דמעילה הא איהו אמר שם דבדאייתי מעלמא בין גבי אשרה בין גבי הקדש הקן אסור והוא ז״ל כתב גבי אשרה דהקן מותר. ונראה לתרץ דרבינו מפרש פירוש אחר בסוגיא דמעילה דלא כפירוש התוס' והוא מרווח יותר ולדבריו יסכימו השתי סוגיות דהוא מפרש דכשאמר ר' אבהו לעולם דאייתי עצים מעלמא היינו ודאי דוקא דאייתי עצים מעלמא ומאי דפרכת ליה לישקליה מישקל אין ה״נ דהקן מותר ליטלו ביד גבי אשרה וכי קתני גבי אשרה יתיז היינו באפרוחים משום דהאפרוחים עכ״פ צריך לעלות ליקחם שהם נשמטים אחד לכאן ואחד לכאן והשתא מתניתין בדאייתי מעלמא ואתי כפשטה דגבי הקדש לא נהנין אבל גבי אשרה נהנין ובאפרוחים יתיז וקאמר ר' יעקב דבאפרוחים כאן וכאן מותרים וכו' השתא אתי שפיר אמאי תני גבי הקדש איסורא וגבי אשרה היתרא וכמו שהקשו התוספות לפירושם. ועוד דוחקים אחרים אשר לפירוש התוספות יתיישבו לפי דברי רבינו וכ״ת איך יתרץ קושיא דאי הכי שהקשה לעיל אמאי לא נהנין י״ל דודאי פשיטא ליה דלא נהנין משום דדלמא אתי לאתהנויי מאילן גופיה אבל גבי אשרה ליכא למיחש משום דברי ליה כמ״ש רש״י ז״ל בסוגיא דעבודת כוכבים ולא חש הגמ' לתרץ דמדקאמרה הגמ' ה״נ מסתברא דאי ס״ד דאייתי עצים מעלמא וכו' מדהוצרך לומר הוכחה אחרת זולת הוכחה הראשונה וכמו שהקשו התוספות ז״ל משמע דפשיטא ליה לגמרא דההוכחה הראשונה אפשר לדחותה ולהכי הוצרך לומר הוכחה אחרת זולת ההוכחה הראשונה כדפרישית ולכך ר' אבהו לא חש לתרצה כיון שהגמרא כבר ראה הדחיה. ובזה יסכימו הסוגיות דבסוגית עבודת כוכבים דקאמר ר' אבהו ומאי יתיז יתיז באפרוחים וכו' ר״ל בדאייתי מעלמא ופליג אתירוצא קמא כלומר את אמרת בדאייתי מעלמא יתיז בקנה לענין הקן לעולם דאייתי מעלמא וע״כ מותר ומאי יתיז יתיז באפרוחים וכו' ובזה עלו דברי רבינו כהוגן דבקן של הקדש בדאייתי מעלמא כתב דלא נהנין משום דהכי קאמרה מתניתין וגבי קן אשרה כתב מותר משום דיתיז קאי לאפרוחים והקן מותר ליטלו בידו ולהכי לא הזכיר יתיז בקנה לענין קן גבי אשרה וכ״ת אמאי לא הזכיר יתיז לענין אפרוחים י״ל דמה שהצריכו יתיז באפרוחים הוא משום דאם לא יתיז עכ״פ צריך לעלות משום דנשמטין וזה ודאי פשיטא דאסור וכבר ביאר רבינו לקמן בפרק שמיני שהאשרה אסורה בהנאה ולהשתמש בה כלל אבל לגבי קן דיכול ליטלו בידו כמו שכתבו התוספות ודאי דיטלנו ולא גזרינן אטו עליה ולהכי לא הזכיר רבינו התזת קנה. זה נראה לי לתרץ דברי רבינו והוא פירוש נכון בעיני. אחר כך מצאתי בפירוש המשנה שכתב רבינו כלשון הזה והמאמר בהלכה זו אינו אלא בקן עצמו שבנאו העוף בעצים ועשבים ממקום אחר ולפיכך לא נהנין ולא מועלין כשהוא בשל הקדש אבל באשרה מותר ליקח אותו הקן מראש האשרה ומ״ש יתיז בקנה ר״ל שיתיז האפרוחים ואח״כ יקח אותם, ע״כ. הרי נראה משם דפסק כר' אבהו דיתיז האפרוחים ומפרש הפירוש שכתבתי:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה