לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי אברהם די בוטון
פרק ז · הלכה ד
עבודת כוכבים של וכו'. בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ"א) מחלוקת ר' ישמעאל ור״ע דר״י סבר עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתיעבד ושל ישראל אסורה מיד ר״ע אומר חילוף הדברים עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד ואמרו שם ור״ע עבודת כוכבים של עובד כוכבים שאסורה מיד מנא ליה אמר עולא אמר קרא פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסלו נעשה אלוה ואידך ההוא מבעי ליה לכדתני ר' יוסף מנין לעובד כוכבים שפוסל אלוהו שנאמר פסילי אלהיהם וכו' ואידך נפקא ליה מדשמואל דשמואל רמי כתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכתיב ולקחת לך הא כיצד פסלו לאלוה לא תחמוד פסלו מאלוה ולקחת לך ור״ע אשכחן עבודת כוכבים של עובד כוכבים דאסור מיד דישראל עד שתיעבד מנא לן א״ר יהודה וכו' ואידך נפקא ליה מדרב חסדא אמר רב דאר״ח אמר רב מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה וכו' ואידך ההוא מיבעי ליה לדריש לקיש דאמר ר״ל כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל שנאמר שופטים ושוטרים וכו' אמר רב אשי ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטעו וכו'. נראה שרבינו פסק כר״ע דעבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד וא״כ קשה לרבינו בתרתי חדא דלר״ע משמע דמפקינן דעובד כוכבים שפוסל אלוהו מדרמי כתיב ולקחת וכתיב לא תחמוד וכו' ולכך קאמר פסלו מאלוה וכו' ופסילי דקרא משמע תרי גווני כדפירש״י. והוא ז״ל לקמן בפ״ח כתב עבודת כוכבים של עובדי כוכבים שבטלוהו קודם שתבא לידי ישראל הרי זו מותרת בהנאה שנאמר פסילי אלהיהם וכו'. והדרשא הזאת נראה שהיא נוטה לדרשת רבי ישמעאל דמפיק לה מפסילי אלהיהם אבל ר״ע לא מפיק לה אלא מרמיין דקראי ודריש פסילי פסלו מאלוה ואפילו דרשת רבי ישמעאל אינה לגמרי שדרשת ר' ישמעאל הוא דמפיק ליה מפסילי אלהיהם והוא נראה דדריש ג״כ פסלו מאלוה דמיתורא דפסלו קא דריש ורבינו לא אמר שם אלא כשבא לידינו והם נוהגים בהם אלהות וכו' משמע דלא דריש מפסילי לשון פיסול. מיהו לזה יש לומר דדרשת ר' ישמעאל נקט והוא סובר כר' ישמעאל דאינו מפרש פסילי לשון פיסול דא״כ הכתוב אין לו מובן שאם אמר פסילי אלהיהם שפסלו איך אמר תשרפון באש לכך מפרש דהכי קאמר כשיבא לידינו שאז הם פסילים כלומר שאז אין עובדים אותה כיון שהם בידינו א״כ אז הם אלהיהם אז תשרפו אותם באש אבל אי לא לא וזאת הדרשא היא יותר פשוטה מדרשת ר״ע ולכך הביאה רבינו ז״ל אע״ג דקי״ל כר״ע דכן דרכו להביא הדרשא היותר פשוטה בפסוק אע״ג דהיא דלא כהלכתא כיון דלא נפקא לן מידי לענין דינא. עוד קשה על רבינו דבגמרא משמע דר״ע לית ליה כדר״ל דהוא מפיק ליה למזבח לומר מה מזבח טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה כו' דלא כר״ל דמפיק ליה למעמיד דיין שאינו הגון במקום תלמיד חכם וא״כ כיון שהוא פסק כאן כר״ע איך פסק בהלכות סנהדרין פ״ג כר״ל שכתב שם ועוד אמר כל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון כאילו מקים מצבה וכו' ובמקום תלמידי חכמים כאלו נטע אשרה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ וכו'. ונראה לתרץ דרבינו סובר דר״ע אית ליה הך דרשא דר״ל ומפיק לה תרתי מהאי קרא דודאי פשיטא דאשרה אשרה ממש ולכך מפיק מה מזבח טעון גניזה אף אשרה וכו' דזו היא הדרשא היותר פשוטה אבל מדסמיך האי לא תטע עם קרא דלעיל דשופטים וכו' מפקינן דרשא אחרינא דאשרה היא דיין שאינו הגון ומפקינן ליה מפשטיה מכח הסמיכות וכיון דאשרה בגברי מזבח נמי ע״כ הוא בגברי כדפירש״י ז״ל והשתא אתי שפיר דריש לקיש אמר דבריו אליבא דהלכתא דהוא ר״ע וגם הגמרא אחר שהביא דבריו לא הקשה ואידך כלומר דר״ע היכי מפיק להאי דרשא אלא דפשוט ליה לגמרא דתרתי מפקינן מיניה כדפרישית: