אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי אברהם די בוטון

פרק ד · הלכה ד

הלכה ב

אין אחת מערי המקלט וכו'. במרובה (דף פ"ב) אמרו ירושלים אינה נעשית עיר הנדחת משום דכתיב עריך וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואם כן אינה עריך ומהאי טעמא גופיה משמע ליה לרבינו דעיר המקלט אינה נעשית עיר הנדחת מפני שאע"פ שמתחלה נתחלקה כיון שנתנום אינם נקראים שעריך דשעריך משמע שהם שעריך בכל עת ובכל זמן, והראב"ד ז"ל בהשגות אין דעתו כן:

ואין עושין עיר הנדחת כו' כדי שלא יכנסו וכו'. פ"ק דסנהדרין (דף ט"ז:) בגמרא אמר טעם זה והקשו ותיפוק ליה דמקרבך אמר רחמנא ולא מן הספר ותירצו רבי שמעון הוא דדריש טעמא דקרא, אע"ג דאנן לא קיימא לן כר"ש כמו שנבאר בהל' מלוה ולוה פ"ג מ"מ כתב רבינו טעם זה שהוא נכון ולא נפקא לן לענין דינא ולא מידי:

ואין ב"ד אחד עושה שלש עיירות הנדחות וכו'. בגמרא (דף ט"ז) ת"ר אחת אחת ולא שלש אתה אומר אחת ולא שלש או אינו אלא אחת ולא שתים כשהוא אומר עריך הרי שתים אמור הא מה אני מקיים אחת אחת ולא שלש זמנין אמר רב בב"ד אחד הוא דאין עושין הא בשנים ושלשה בתי דינין עושין וזמנין אמר רב אפילו בשנים ושלשה בתי דינין וכו' אמר ריש לקיש לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות עושין וכו' תניא כותיה דרבי יוחנן אין עושין שלש עיירות וכו'. ורבינו לכאורה נראה שפסק כזמנין קמא דרב דבבית דין אחד הוא דאין עושין וכריש לקיש דאמר לא שנו אלא במקום וכו'. ויש לתמוה עליו איך פסק כריש לקיש לגבי ר' יוחנן ועוד דאמרו בגמרא תניא כותיה דר' יוחנן. ונראה לי דטעמא הוא משום דאמרינן בתוספתא פ' י"ד ר"ש בן אלעזר אמר אין עושין שלש עיירות הנדחות בא"י אבל עושין אחת או שתים ר"ש אומר אף שתים לא יעשו אחת ביהודה ואחת בגליל משמע דלישנא דאחת או שתים משמע דאפילו במקום אחד ומדר"ש פליג ואמר אף שתים לא יעשו וא"כ מתניתין דנקט האי לישנא משמע דהם במקום אחד ומברייתא ליכא תיובתא לריש לקיש דאתיא כר"ש דתוספתא וריש לקיש אינו בא אלא לפרש המשנה ומה שאמר בגמרא תניא כותיה דר' יוחנן וכו' אינו רוצה לומר סיוע לר' יוחנן דפירושא דמתני' הוא כך אלא הסיוע הוא דמצינו סברתו מפורשת אבל אינו מוכרח שפירוש המשנה הוא כך אדרבה פירוש המשנה כריש לקיש וברייתא כר"ש וכיון שכן ראוי לפסוק כסתם מתניתין דפירוש המשנה כך הוא והכי משמע ומשום דפסק כריש לקיש דלא חייש לקרחה פסק כזימנין אמר רב קמא דלא חייש לקרחה. אבל הראב"ד ז"ל כתב בהשגות כל זה שבוש דלעולם אין עושין וכו' עד אלא יהודה וגליל עד כאן. ונראה לי דכונת הראב"ד ז"ל ג"כ לפסוק כריש לקיש ומטעם רבינו אבל השיג עליו בתרתי חדא דהראב"ד פסק כזמנין אמר רב בתרא מפני דנראה לו דזמנין אמר רב בתרא הדר ממאי דאמר מתחלה ולז"א לא בב"ד אחד ולא בשלשה. ועוד השיג עליו דמשמע ליה דמאי דכתב רבינו מרוחקות משמע דאפילו שיהיו ביהודה או בגליל כיון שהם מרוחקות סגי ואמר דאין הדבר כן אלא הדבר תלוי ביהודה וגליל, ורבינו אפשר דסבירא ליה דמאי דאמרו יהודה וגליל לדוגמא נקטה וה"ה מרוחקות זו מזו, ודע שמ"ש אבל שתים בגליל ושתים ביהודה אין עושין אין הכונה כמו שכתב בעל מגדל עוז ז"ל שהם ארבע אלא שתים ביהודה או שתים בגליל דאל"כ קשיא רישא לסיפא דרישא משמע דשלש מפוזרות אין עושין ובסיפא משמע דארבע אין עושין הא שלש עושין א"כ קשיא אלא ודאי ר"ל שתים ביהודה או שתים בגליל. ומהר"י קולון ז"ל עמד על לשון זה בשרש ק' ע"ש:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה