לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי אברהם די בוטון
פרק ט · הלכה ג
אחד מן האומות וכו'. דברי רבינו ז"ל מתמיהין כמו שהשיג שם הר"א ז"ל ומה שתירץ הרב בעל כ"מ ז"ל דרבינו גורס בדברי רבי יוחנן באומות הלך אחר הנקבה תמהני עליו דבפי"ב מהלכות איסורי ביאה כתב רבינו ז"ל וז"ל גר עמוני שנשא מצרית הולד עמוני גר מצרי שנשא עמונית הולד מצרי זה הכלל באומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר הפחות שבשניהם ע"כ נראה משם בהדיא דגורס בדברי רבינו ז"ל הלך אחר הזכר וכן מ"ש הרב ב"י ז"ל שכוונת רבינו ז"ל לפרש אם היה עבד או בן חורין תמהני עליו דא"כ מאי אתה רשאי לקנותו בעבד דקאמר בברייתא היה לו לומר שהוא עבד וכבר הרגיש הוא בזה וכתב כלומר שהוא עבד והר"א ז"ל בהשגות לא הבין כן אלא הבין כוונת רבינו דאם היה עבד כנעני רשאי לקיימו בא"י כדכתב רבינו ז"ל לעיל בפרק זה אבל אם הוא עכו"ם אינו רשאי לקיימו וזהו מ"ש אם אינו עבד כנעני אינו רשאי לקיימו קאמר ועל זה כתב דאף לפי דבריו טעות הוא דכיון שהוא בן עבדו אמאי אינו רשאי לקיימו. ולפרש דברי רבינו ז"ל עם סוגיית הגמרא נ"ל שרבינו ז"ל מפרש דמ"ש הברייתא מנין לאחד מן האומות וכו' הוי לענין רשאי לקיימו כדכתב הר"א ז"ל ומה ששאלו בגמרא בפרק האומר מאי באומות הלך אחר הזכר אין פירושו כדברי רש"י ז"ל למאי הלכתא יש להלך אחר הזכר כל זמן שלא נתגיירו דקשיא ליה לרבינו על זה דמה שאלה היא זו הא נפקותא טובא איכא דאם נשא עמוני מצרית אחר שנתגיירו המצרי והעמונית אמרינן בגמרא דאי זכר שדייה בתר דידיה ואי נקבה שדייה בתר דידה אבל נשאו בגיותן הולד שילדו בגיותן בין זכר בין נקבה שדינן בתר דידיה אם הוא מצרי מצרי ואם הוא עמוני עמוני ולכשנתגיירו אמר שיש לולד זה דינה של אם דאם היא עמונית והיא נקבה היא מותרת דעמוני ולא עמונית ואם הוא זכר הוא אסור לעולם לכך מפרש רבינו דאין השאלה לענין הנפקותא אלא מנא ליה הא וכדכתב ג"כ שם רש"י ומנ"ל דבתר זכר אזלינן הא לחוד אית ליה לרבינו ז"ל דשאל עליה בגמרא להביא ראיה דמנין לו כך הוציאו מהברייתא דמדאיצטריך קרא לומר דאחד מן האומות שבא על שפחה כנענית אזלינן בתר דידה והוי עבד כנעני משמע דבאומות אזלינן בתר הזכר דאי באומות אזלינן בתר דידה למה לי קרא לומר דבשפחה כנענית אזלינן בתר דידה וכי גרעה שפחה כנענית שהוטבלה לשם עבדות מאחד מן האומות שכשהיא עכו"ם אזלינן בתר דידה ומפני שהיא שפחה כנענית הורע חזקתה ולא ניזיל בתר דידה א"ו דבאומות הלך אחר הזכר ומשום הכי איצטריך קרא לומר דשפחה כנענית עדיפא טפי מעכו"ם ואזלינן בתר דידה והולד כנעני אבל העבד שבא על אחת מן האומות לא אזלינן בתר דידיה מפני שאין לו חייס והראיות שהביא הברייתא הוי כמו לרש"י ז"ל דהראיה ראשונה אמר קרא וגם מבני התושבים הגרים עמכם שמולידים התושבים משאר אומות משפחה כנענית שהוטבלה לשם עבדות אשר יש לכם בארצכם אותם תקנו דאתה רשאי לקיימו משום דהוא עבד כנעני והראיה השנית הוא מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם כלומר העבדים כנענים שהוטבלו לשם עבדות שיש להם רשות לדור בארצכם אם באו על אחד משאר אומות אין הולד עבד ואע"פ שרבינו ז"ל לא הביא בתחלה אלא אשר הולידו בארצכם אקרא דוגם מבני התושבים סמך: