לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה ו
והוא שיהיה כותי חבר וכו'. קשה דבגמרא אמרו דחתים ישראל לבסוף כבר משני דעדי גט אין חותמין אלא זה בפני זה ואי לאו דהוה חבר לא הוה מחתים ליה מקמיה וא"כ למה רבינו לא ביאר זה:
ובגט שיחרור הוא אומר לא ניתן לה לא יהיה מחוסר אלא נתינה. כך צריך לגרוס וכן כתוב בסמ"ג עשין פ"ז לא ניתן לה דאין כתוב בגט שיחרור אלא או חופשה לא ניתן לה. וקשה דרבינו ז"ל דלמדו מן הכתוב עצמו דגט שיחרור לא יהא מחוסר אלא נתינה ואין זה במשמע דבשלמא בגט אשה כתיב וכתב ונתן הזכיר כתיבה קודם נתינה שלא יהא מחוסר דבר בין כתיבה לנתינה אבל הכא לא הוזכרה כתיבה בכתוב קודם אבל רש"י ז"ל למדו בשיחרור מג"ש דלה לה בפרק המביא קמא ולא משמע הכי דברי רבינו ושמא יש לפרש כוונתו שאמר לא יהא מחוסר וכו' מג"ש דלה לה כדכתב רש"י ז"ל אבל אין זה במשמע לשונו: