לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה טו
מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו'. קשה דנראה דרבינו ז"ל פסק כר"א וכן פסק בפ"ב מהלכות רוצח ושמירת נפש ובפרק החובל אמר רבא דהא דאמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום אתי כר"א ואיך כתב הוא בפכ"ב מה' אישות דמכרו שניהם בנכסי מלוג המכר קיים דלא כאמימר וי"ל דבפרק חזקת אמרו דהא דאמימר הוי היכא דזבין איהו ומת וכו' א"נ דזבנה איהי ומתה אבל היכא דזבני תרוייהו לעלמא לא ואיבעית אימא אמימר כר"א וכו' וסובר רבינו דלתירוצא קמא אין לדמות הא דאמימר להא דר"א דשאני התם דגלי קרא אבל לענין מכירה היכא דמכרו שניהם מכרן קיים דאל"כ שותפין לא יוכלו למכור לעולם וכמו שהקשו התוספות ז"ל שם והוצרכו לתרץ דהא דעבד של שני שותפין איירי לזה גוף ולזה פירות אבל אם מקצת הגוף של זה ומקצת הגוף של זה יוצא בראשי איברים והוא דוחק ודאי והיינו לתירוצא בתרא אבל לתירוצא קמא דאינו מדמה מכר לההיא דר"א איירי ברייתא של שני שותפין כפשטה דהתם שאני דגלי קרא עבדו דמשמע המיוחד לו משא"כ גבי מכירה ופסק רבינו ז"ל כלישנא קמא דפרק חזקת משום דברייתא אתי כפשטה ודלא כלישנא בתרא וכל הסוגיא דפרק החובל אתיא כלישנא בתרא דפרק חזקת: