לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ב
ואין צריך דעת העבד. נראה מדברי הרי"ף ז"ל שסובר כדברי רבינו ז"ל בפ"ק דקידושין שכתב שם כלשון רבינו ז"ל ולדידהו קונה בכסף ע"י אחרים דוקא שלא מדעתו משום דמסתמא הוי זכות אבל אם הוא בע"כ לא וכמ"ש שם הר"ן ז"ל וכמו שנראה מלשון ואין צריך דעת העבד כלומר דעל הסתם אמרינן דניחא ליה אבל פירש העבד בהדיא דלא ניחא ליה לא ודלא כהרמב"ן ז"ל והטור בי"ד סי' רס"ז שכתב שאפילו לרבנן קונה בכסף על ידי אחרים אפילו בעל כרחו ועומד וצווח איני רוצה לצאת משום דכיון דלר"מ קונה בע"כ מקנה בעבד ע"י אחרים מטעמא דאביי דכסף הואיל וקני בע"כ מקנה בע"כ או מטעמא דרבא דאמר כסף קבלת רבו גרמה לו וכו' ה"ה דרבנן נמי מודו ליה בהכי כיון דלא אשכחן פלוגתא בהא. ומדברי רש"י ז"ל נראה שם כדברי הרי"ף ז"ל ורבינו ז"ל שכשפירש שם דג' מחלוקות בדבר כתב דלרבנן בכסף על ידי עצמו דיש קנין וע"י אחרים משום דזכות הוא לו משמע דאם עומד וצווח לא:
על מנת שתצא בהם לחירות וכו'. כבר כתבתי על זה בהלכות זכייה ומתנה פרק שלישי: