לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון
פרק יז · הלכה ה
מי שאמדוהו וכשהתחיל ללקות כו'. שם (דף כ"ג.) ת"ר אמדוהו לכשילקה קלה פוטרים אותו לכשיצא מב"ד קלה מלקין אותו ולא עוד אלא אפילו קלה בתחלה מלקין אותו שנאמר והכהו ונקלה ולא שלקה בב"ד ע"כ. זו היא הגירסא לפי דברי רש"י ז"ל ורבינו ז"ל אע"פ שבגמ' דידן היא משובשת ופירוש רבינו כך הוא אמדוהו אומד הראוי ולקה מקצת ואחר שקלה קלה כלומר נתקלקל בריעי פוטרין אותו דכבר נקלה אבל אם כשיצא מב"ד ללקות אז נתקלקל בריעי מלקין אותו ולא עוד כלומר לא מיבעיא כשנתקלקל כשיצא מב"ד ללקות אלא אפילו נתקלקל בתחלה כלומר מבערב ר"ל שהוא ערב ואין ראוי ללקותו אלא למחר ואע"פ שיודע שלא ילקו לו עתה מפני שהוא סמוך ללילה ואין מלקין סמוך ללילה אלא למחר בכל זאת נכנס לו פחד גדול שנתקלקל ובודאי שבשעת ההכאה יתקלקל יותר ויותר כיון שהוא פחדן כ"כ שאפילו ביום אחד קודם ההכאה מתקלקל מפחד ההכאה ועוד שנתבזה בזוי גדול שמפחד ההכאה יום אחד קודם נתקלקל אפילו הכי לוקה כל האומד שאמדוהו והוצרך לפרש רבינו פירוש זה במ"ש אפילו בתחילה מפני שלפי פירושו כבר אמרו נתקלקל כשיצא מב"ד ללקות שהוא קודם ההכאה ומאי אפילו בתחלה אלא ודאי שהוא יום אחד לפני ההכאה כנ"ל לדעת רבינו ורש"י ז"ל פירש בה פירוש אחר ופירוש דחוק מפני שהוא מפרש לכשלקה קלה לכשילקה יקלה לשון עתיד ואינו משמע כן אלא לשון עבר:
אמדוהו לשתי מלקיות כו'. שם מיתיבי קלה בין בראשונה בין בשניה פוטרין אותו ופירש רבינו שאמדוהו לשתי מלקיות וראשונה הוי מלקות ראשונה ושניה מלקות שניה ולפירושו אתי שפיר דלא פליג הך ברייתא אברייתא דלקמן דולא עוד וכו' שכבר הזכרתיה אבל לפי פירוש רש"י ז"ל פליגי ברייתא אהדדי ודוחק: