לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון
פרק יב · הלכה ב
אחד תלמיד חכם וכו'. בפרקא קמא דסנהדרין (דף ח') אמרינן וקא מיפלגי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן וכו'. ורבינו ז"ל פסק כרבנן ואע"ג דנתן טעם לדבריו דצריך התראה דהמוזכר בדברי ר' יוסי דאמר אינו צריך התראה לאו מילתא הוא דמאי דקאמר ר' יוסי בין שוגג ומזיד הוא שוגג ומזיד בענין הדין שלא ידע אם אסור אם מותר כדפירש"י שם ומפני כן חכם שידע הדין אין צריך התראה ושוגג ומזיד שכתב רבינו אינו אלא שוגג ומזיד בענין המעשה שלא היה דעתו לעשותו ומפני כן אפילו חכם צריך התראה אחרי כן ראיתי לה"ה שפירש כן פרק ראשון מהל' איסורי ביאה:
וכיצד מתרין בו כו'. ענין ההתראה הוא פשוט. ומ"ש
וכן אם שתק וכו'. בפרק היו בודקין (דף מ':) קבל עליו התראה התיר עצמו למיתה המית בתוך כדי דיבור ע"כ ופירוש קבל עליו התראה פירש"י ז"ל יודע אני שכן אני מוזהר שלא לעשות. ומדכלל רבינו מלקות עם מיתה משמע דסבירא ליה דה"ה למלקות דבעינן שיתיר עצמו וקבל התראה וכ"כ לקמן בפירוש בפי"ח וטעמו משום דמלקות במקום מיתה עומדת ובכלל הפרקים הבאים כשהזכיר המלקות לא הזכיר שום אחד מאלו התנאים מפני שסמך על מ"ש כאן ובפי"ח: