לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון
פרק יא · הלכה ח
זה שאנו מונין וכו'. רבינו כתב כן מפני שהוא גורס בגמ' דדיני ממונות מונין אותן בשנים ובגמר דין אי אפשר דהרי אין גמר דין בקרובים וכן בדיני נפשות וכל הני אחרונים דאמרינן באחד צ"ל שבשעת גמר דין לא ישב האב ובנו יחד דאין גמר דין בקרובים וסיוע לדבריו ספר התוספתא דאמר ולא ישב בצדו אלא יעמוד וילך לו וסובר רבינו דאשתי חלוקות קאי בין למנין אחד בין למנין שנים דבגמר דין יעמוד וילך וההפרש שבין אחד לשנים לדעת רבינו הוא דכשאנו אומרים באחד אין אנו שומעים לבן ואין אנו צריכין להשיב לו דדי לנו שנשמע לאב אבל כשאנו מונין בשנים שומעין ומשיבין לבן ולאב ולשון מנין הוא קצת דחוק לדברי רבינו כמו שהשיג עליו הר"א ז"ל ורבינו רצה לישבו באומרו ונמנין עמו כלומר דשייך מנין לענין הסברות של משא ומתן וכאן כתוב בהשגות א"א חיי ראשי וכו' עד אומרו והכי איתא בתוספתא ע"כ והוא אזיל כפי גירסתו שגורס בגמ' כספרים שלנו וסבירא ליה דכיון דאינו אלא כאחד הוה ליה האחר כאומר למיחזי אתיתי והרי הולך כדאיתא בתוספתא אבל רבינו הוכרח לומר כן לפי גירסתו וכמו שכתבתי: