אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון

פרק ח · הלכה ב

הלכה א

שלשה שנחלקו וכו'. משנה פרק זה בורר ובמשנה לא אמרו אלא יוסיפו הדיינים ורבינו כתב שנים מפני שבתוספתא אמרו כן והטעם דיש ללמוד מדיני נפשות דכי היכי דהתם שנים ה"נ שנים. ומ"ש נמצאו חמשה נושאים ונותנים בדבר סובר רבינו דמה שאמרו בגמ' בשלהי פ"ק דסנהדרין קמ"ל דמאן דקאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי לא אמרו כן אלא לדיני נפשות אבל לדיני ממונות לא. והוכרח לומר כן משום דקשיא ליה דאטו גרע מי שאמר איני יודע מאחד מן התלמידים שנתבאר בפרק י"א דמלמד זכות וחובה בדיני ממונות וכמו שהקשו בתוספות פרק אחד דיני ממונות (דף ל"ג) אלא ודאי דלא אמרו כן אלא דוקא בדיני נפשות שאינו יכול לחזור וללמד חובה וכמו שביאר דבריו בפרק תשיעי שכתב שהרי אינו יכול לחזור וללמד חובה ומפני כן בדיני נפשות אינו מן המנין דהוה ליה כאחד מן התלמידים דאינו מן המנין שאינו יכול ללמד חובה אבל זכות ודאי דאפילו מי שאמר איני יודע יכול ללמד דלא גרע מאחד מן התלמידים וכ"כ התוספות שם בפרק דיני ממונות:

אבל אם אמרו ארבעה זכאי וכו'. סברא דנפשיה ז"ל והוא מפני שלא מצינו במשנה שמוסיפין אלא היכא שהמזכים כנגד המחייבים אבל כשהמזכים או המחייבים הם שלשה שהוא ב"ד שלם ורבו על שכנגדם האומר זכאי או חייב אזלינן בתר רובא ומפני כן כשארבעה אמרו זכאי ואחד אומר איני יודע או שלשה זכאי ואחד חייב ואחד איני יודע אזלינן בתר רובא אבל כשמתחלה היו שנים מזכים או מחייבין ואחד אומר איני יודע והוסיפו עליהם שנים ואחד מהם אומר זכאי כדברי הראשונים או שאמר חייב וחלק עליהם והאחד אמר איני יודע דנמצאו שלשה מזכים ושנים אומרים איני יודע או שנים מזכים ואחד מחייב ושנים אומרים איני יודע אפשר לומר לדעת הרב ז"ל דמוסיפין דאע"ג דסבירא ליה דהאי דאמר איני יודע אי אמר טעמא שמעינן ליה מ"מ כל כמה דלא אמר כמאן דליתיה דמי וכיון שכן כשאחד מן השנים הנוספים אמר איני יודע הוה ליה כאילו לא הוסיפו אלא אחד ואנן בהוספה בעינן שיהיו שנים הנוספים לעולם וזהו שאמר בתוספתא אחד אומר זכאי ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים דעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד ע"כ כלומר כשהוסיפו שני דיינים על הראשונים שכבר הוזכרו ואחד מאלו השנים הנוספים אומר זכאי ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד ובתוספתא שלנו הנוסחא היא משובשת בין בזאת בין בחלוקה הקודמת והנוסחא שהבאתי היא עיקר וכן הובאה בהשגות בדפוס קושטאנטינה זה נראה לדעת רבינו אבל הר"א ז"ל הבין בדבריו דטעמיה הוא דכיון דיש כאן ב"ד שלם בין המזכים והמחייבים סגי ומפני כן כתב דלפי דבריו שנים מזכים ואחד מחייב ואחד אומר איני יודע הולכים אחר הרוב והקשה עליו מהתוספתא וכ"כ שם א"א רואה אני וכו' עד אומרו וחזר ממנה ע"כ ובדפוס קושטאנטינה מסיים בה הכי וחזר ממנה אחד אומר זכאי ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד פירוש זה שאמר איני יודע מן הנוספים הוא וטעם יפה הוא ע"כ. וכוונתו בדבריו הראשונים עד אומרו בידוע וכו' להשיג עליו בדין האומר איני יודע שכתב רבינו שבדיני ממונות אי אמר טעמא שמעינן ליה והוא ז"ל סבור דמה שאמרו בגמרא הוא בין לדיני ממונות בין לדיני נפשות. ובמה שכתב בידוע וכו' כוונתו להשיג עליו דדין זה כפי מה שהבין בדבריו וכמו שביארתי ולכך אמר שטעה בדברי התוספתא ושהגיעה לידו בטעות. וכתב עוד ואם לא אמר אחד וכו' להגדיל התימה על רבינו דמאין הוציא דין זה דבדיני ממונות יוסיפו הדיינים עד שבעים ואחד הרי במשנה לא הוזכר אלא יוסיפו הדיינים משמע דלא יוסיפו עד שבעים ואחד אלא כשיהיו שנים מזכים ושנים מחייבים יעמוד הממון על חזקתו כמו שאנו עושים לבסוף בהוסיפו עד שבעים ואחד אלא נראה שהתוספתא מסייע לרבינו ז"ל שאמרו שם לעולם מוסיפין עד שיגמר הדין ובודאי שעד שיגמר הדין ר"ל ע"פ הרוב ולא בספק לומר שכשיהיו שנים כנגד שנים שאין צריך שום הוספה וכ"ת א"כ אפי' יותר משבעים ואחד זה אי אפשר וזהו שכתב מ"מ עד שבעים ואחד ולא יותר וא"כ התוספתא הוא סיוע לרבינו וממנה הוציא דין זה ובזה הגדיל עליו הר"א ז"ל התימה דכיון דע"כ ודאי שראה התוספתא איך חיסר ממנה הדין שאמרו שם שכשאמרו שנים זכאי ואחד חייב יוסיפו הדיינים וזהו כפי מה שהבין הוא ז"ל בדבריו וכבר הראיתי פנים לדברי רבינו ודע שבפירוש המשנה כתב רבינו הפך זה ואמר שאפילו כשארבעה אמרו זכאי ואחד אמר איני יודע יוסיפו הדיינים:

הגיעו לשבעים ואחד ואמרו שלשים וכו'. בריש פרק היו בודקין במשנה אמרינן הכי בדיני נפשות ולמד משם רבינו לדיני ממונות:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה