לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה א
כל דיין שדן כו'. פרק אחד דיני ממונות (דף ל"ג.) הקשו על מתני' דאמר דיני ממונות מחזירין מהא דתנן דן את הדין זיכה את החייב וכו' מה שעשה עשוי וישלם מביתו ותירץ רב יוסף לא קשיא כאן במומחה וכו' (עיין בכ"מ) ורב חסדא אמר כאן שנשא ונתן ביד כאן שלא נשא ונתן ביד ע"כ ולענין הלכה האריכו על זה בהלכות והעלו דהעיקר לפסוק כרב חסדא דהוא בתרא וכרב ששת דאמר טעה בדבר משנה חוזר וטעמא דרב חסדא הוא משום הפסד ממונו של בעל דין דהיכא דלית ליה פסידא אמרינן מה שעשה עשוי והיכא דאית ליה פסידא לא אמרינן מה שעשה עשוי אלא חוזר הדין ולדבריהם מה שאמרו במתניתין דבכורות ואם היה מומחה לרבים פטור הוה ליה כאילו אמרו חוזר הדין דכיון דפטור ואית ליה פסידא לבעל דין חוזר ובאמת פשטא דמתניתין לא מוכח הכי אלא דקאי אמה שעשה עשוי דקודם לכן וזו היא קושית הגמ' לעיל והקתני ואם היה מומחה וכו' כלומר דהיכי קאמר מתניתין דמחזירין הא קאמר הכא דמה שעשה עשוי ופטור וכדפירש"י ז"ל אלא שההלכות הולכים לשיטתם שגורסים שם היפך גירסת רש"י ז"ל וקושיית הגמ' היא בדרך אחת ולדבריהם פסקן של דברים כדברי רבינו אלא שכתבו דיחיד מומחה ולא קבלוהו או אינו מומחה וקבלוהו אם לא נשא ונתן ביד יחזור הדין ואם אי אפשר לחזור פטור. ודעת רב האיי גאון הוזכר שם בהלכות שדעתו לפסוק כתלתא אמוראי ודלא כרב חסדא משום דאקשינן בבכורות לימא מתניתין כר' מאיר ותירצו בנשא ונתן ביד משמע דלדידן דקי"ל כר"מ אפי' לא נשא ונתן ביד משלם מביתו ומיהו ס"ל ז"ל דהיכא דיכול להחזיר הדין בין שנשא ונתן ביד בין שלא נשא ונתן ביד יחזור ויקח מבעל הדין שזכה ומה שאמר במתניתין מה שעשה עשוי וישלם מביתו היינו היכא דאינו יכול להחזיר הדין אבל היכא דיכול להחזיר הדין יחזור ואידחיא ליה הך אוקימתא דרב חסדא דחילק בין היכא דנשא ונתן ביד להיכא דלא נשא ונתן ביד דכיון דקי"ל כר"מ לא שני לן בהכי ולשון מה שעשה עשוי לדבריו הוא דחוק כמו שהקשה עליו הרא"ש ז"ל בפסקיו ועוד דא"כ אפי' טועה בדבר משנה ליחייב כמו שדחו דבריו בהלכות ואמרו דאפי' אינו יכול להחזיר אינו משלם מביתו דלאו האי דינא דגרמי אלא הוה ליה כגרמא בנזקין כיון דלא ברי היזקא וכמו שביאר טעמם הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות ולדעתם צ"ל דסוגיא דבכורות מיפרשא הכי לימא מתני' כר"מ דדאין דינא דגרמי ואע"ג דיש חילוק בין נזקין לכאן מ"מ אי לא אמרת הכי מתני' אמאן תרמייה דאי רבנן אפילו בנזקין לא דאין דינא דגרמי ותירצו דמיירי בשנשא ונתן ביד אבל לא נשא ונתן ביד כ"ע מודו דאפי' דינא דגרמי לא הוי דיש חילוק משם לכאן וכן פירש הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות לדעתם ופירוש זה הוא דחוק ומפני כן לא רצה לפסוק בזה רבינו כדעת ההלכות ולא רצה לפסוק כרב האיי לגמרי מפני הקושיות שהקשו עליו בהלכות ומה שהקשה עליו הרא"ש ז"ל ומפני כן הטיל רבינו בין אלו הדעות של ההלכות של הגאון ז"ל פשרה וסובר דטועה בדבר משנה אפילו שאין לו להחזיר הדין אינו משלם דאע"ג דגרם להזיק לא נתכוון להזיק כמו שכתב בראש הפרק דכיון דהטעות הוא בדבר משנה לא הוה ליה לדיין אפילו שאינו מומחה לאסוקי אדעתיה שיהיה טועה בדבר פשוט כזה לומר דמפני כן לא הוה ליה למידן ליה כיון שאינו מומחה ובודאי לא נתכוון להזיק אלא מזליה דההוא גברא הוא דגרם ומפני כן פטור אבל כשטועה בשיקול הדעת י"ל דדמי למתכוין להזיק דכיון דלא קבלוהו עלייהו אע"פ שהוא מומחה א"נ אע"ג דקבלוהו עלייהו כיון דאינו מומחה לא הוה ליה למידן דה"ל לאסוקי אדעתיה דהיה יכול לטעות בשיקול הדעת ומפני כן היכא דאי אפשר להחזיר מיהא בשלא נשא ונתן ביד משלם דדמי קצת להיכא דאינו מומחה ולא קבלוהו דכיון דלא ידע לא הו"ל למידן ולפי זה סוגיא דבכורות אתי שפיר והכי מפרשה מתני' כר' מאיר דדאין דינא דגרמי דאי לאו הכי מתני' אמאן תירמייה ומה שאמר מה שעשה עשוי ר"ל היכא דאין לו לבעל הדין להחזיר אבל היכא דיש לבעל דין להחזיר לא מסתבר דמה שעשה עשוי ותירצו דהכא במאי עסקינן כשנשא ונתן ביד ומאי דקאמר מה שעשה עשוי הוא בין שיש לבעל דין להחזיר בין שאין לו לבעל דין להחזיר והשתא אנן דקי"ל כר"מ היכא דלא נשא ונתן ביד אם אין לו לבעל דין להחזיר משלם ובדרך זה ניחא הכל לישנא דמה שעשה עשוי לפי האמת כפשוטו אע"ג דלפי סברת המקשה היה ר"ל היכא דאין לבעל דין להחזיר ובזה יתורצו כל הקושיות ואין בו נפתל ועקש ויש בזה דעות אחרות והם דעת הרא"ש ז"ל והטור בחשן משפט סימן כ"ה ודעת הר"ז הלוי ז"ל בספר המאור: