לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה י
כל הנשום כעבד וכו'. ריש פ' החובל גבי ההוא תורא דאלס ידיה דינוקא כו' אמרו והא מר הוא דאמר כל הנישום כעבד אין גובין אותו בבבל. ומה שאמר דשבת וריפוי גובין מפני שיש בהן חסרון כיס דבריו מתמיהין דהא אמרינן בגמ' דאדם באדם אע"ג דאית בהו חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו משום דלא שכיח ומהרי"ק בסימן א' תירץ דרבינו דקדק כן ממ"ש רבא כל הנשום כעבד משמע דוקא נזק דנישום כעבד אין אבל מידי אחרינא לא מ"מ הרי צער ובושת דאין גובים אע"ג דאינו נישום כעבד מפני דלית בהו ח"כ ולפ"ז מ"ש אדם באדם אע"ג דאית בהו חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו לא אמרו כן אלא לנזק בלבד ותמהני עליו דאם נאמר דכוונת רבא היא כמ"ש הדרא קושיא לרבא עצמו היכי קאמר דאדם באדם אפי' דאית ביה חסרון כיס כיון דלא שכיח לא עבדינן שליחותייהו הרי שבת וריפוי דאע"ג דלא שכיח כיון דאית ביה חסרון כיס עבדינן שליחותייהו ואע"ג דנזק נישום כעבד ושבת וריפוי אין נשום כעבד זה אינו מעלה ואינו מוריד תדע לך דהא לעיל שאלו מאי שנא נזקי שור בשור מנזקי אדם באדם אע"ג דזה נשום כעבד וזה אינו נשום כעבד משמע דאין זה חילוק ושמא י"ל לתרץ הקושיא לדעת רבינו דס"ל דכולהו ד' שבת וריפוי וצער ובושת שכיחי אבל נזק לא שכיח והטעם דבכל דבר שחייב נזק חייב הארבעה דברים אבל בכל דבר שחייב הארבעה דברים אינו חייב נזק דיש דברים שחייב הארבעה ואינו חייב נזק ויש דבר שחייב השלשה ואינו חייב נזק ויש דבר שחייב שנים וכן האחד ואינו חייב נזק כמבואר בריש פרק ב' מהלכות חובל ומזיק אבל אין לך דבר שחייב נזק שאינו חייב הארבעה כמבואר שם ומפני כן שכיחי טפי מנזק ובשבת וריפוי דשכיחי ואית בהו חסרון כיס עבדינן שליחותייהו אבל בבושת וצער דשכיחי ולית בהו חסרון כיס אי נמי בנזק דאית ביה חסרון כיס ולא שכיח לא עבדינן שליחותייהו ומה שאמרו בגמ' אדם באדם דלא שכיח אע"ג דאית בהו חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו לא אמרינן כן אלא לנזק בלבד: