לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ג
המוציא שם רע וכו'. שם במשנה והקשו בגמ' וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי ותירץ עולא בחוששין ללעז קא מיפלגי והקשו וחכמים אומרים תבעו ממון בשלשה תבעו נפשות בעשרים ושלשה ותירץ רבא הכא במאי עסקינן שהביא הבעל עדים שזנתה והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל בא לגבות ממון מבעל בשלשה ובמקום נפשות בעשרים ושלשה ע"כ. וזהו שכתב רבינו לא נאמר וכו' כלומר שהביא האב עדים כנזכר בגמ':
ומנין שאין דנין וכו'. שם במשנה ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה וכו'. ומ"ש רבינו ומוסיפין שלשה כדי שיהיו ב"ד שקול ויהיה בו אחרי רבים להטות כן נמצא בכל ספרי דפוס ואין לזה מובן שהרי במשנה אמרו שהטעם שמוסיפין שלשה ולא שנים הוא מפני שלא יהא ב"ד שקול כלומר שלא יהא ב"ד זוגות זוגות כדי שיהיה הטיה לטובה ומפני כך הוסיפו אחד וא"כ איך כתב רבינו בהפך ונראה שיש להגיה בדברי רבינו כדי שלא יהא ב"ד שקול ויהא בו אחרי רבים להטות וכו'. וכוונתו לתת טעם למה אין מוסיפין לא אחד ולא שנים ונתן טעם מפני מה אין מוסיפין אחד מפני שהכתוב אמר אחרי רבים להטות. ומ"ש דלהטייה לרעה בעינן שנים דאם לא כן לשתוק קרא מיניה בדברי המשנה והטעם שאין מוסיפין שנים הוא מפני שא"כ יהיו ב"ד זוגות ואין ב"ד שקול ועם זה יסכימו דבריו עם דברי המשנה: