לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה יג
ראשי גליות כו'. שם פ"ק דסנהדרין פשיטא מהכא להכא ומהתם להתם ומהכא להתם מהני דהכא שבט והתם מחוקק מהתם להכא מאי ופשיט דלא מהני ואע"ג דנאמר דבר זה בגמ' למאן דבעי למידן דינא וטעה אי ליפטר בהאי רשותא מ"מ הוא הדין לכוף את האדם לדון לפניו דהא בהא תליא וכדמוכח בדברי הריב"ש סי' רע"א. ואין כן דעת התוס' והרא"ש ז"ל שכתבו על ההיא דת"ר ואם היה מומחה לרבים דן ואפי' יחידי דמכאן משמע דיחיד מומחה יכול לכוף את האדם לדון לפניו בעל כרחו משמע דאפילו דלא נטל רשות יכול לכוף את האדם לדון לפניו ואמת הוא שחילקו בין היכא דאומר לא אדון בפני זה אלא בפני זה להיכא דאומר לא אדון כלל אבל רבינו מדלא חילק משמע דסבירא ליה דבכל ענין יחיד מומחה אינו יכול לכוף את האדם לדון בעל כרחו דהא ודאי במומחה איירי וזהו שכתב ראוי לדון דאי לא תימא הכי יקשה מדידיה אדידיה דלקמן בפ"ו כתב שמי שאינו מומחה אין דיניו דין אפילו לא טעה ואפי' נאמר שרבינו חלק במה שחילקו התוס' והרא"ש ז"ל ונסכים דבריו עם דבריהם מ"מ עכ"פ למדנו מדבריו דהיכא דרוצה לבא לדון אינו יכול לכוף את האדם לדון לפניו וזה פשוט בדברי רבינו וא"כ דברי הטור בחשן משפט סימן י"ג מתמיהין שהביא לשון רבינו שכתב בריש פ"ז אפילו היה האחד כו' ורצה להסכים דבריו עם סברתו ולומר דרבינו סובר דאפי' שרוצה לבא לדון יכול לכוף את האדם לדון לפניו שכתב ואפשר לומר דעת הרמב"ם דהיינו דוקא היכא דבירר משמע דהיכא דלא בירר אפילו שרוצה לבא לדון יכול לכוף את האדם לדון בעל כרחו וזה אי אפשר ממ"ש רבינו כאן כמו שהוכחתי והיה לו לטור לדקדק מכאן שהוא הפך דבריו בבירור וצ"ע. ומה שאמר רבינו אע"פ שיש לדון דיני קנסות וכו'. קצת תימה דא"כ דדיני קנסות דנין בחו"ל בעל כרחם אפילו שיסמכוהו בארץ כשהקשו בפ"ק דסנהדרין על ההיא דאמרינן אין סמיכה בח"ל אילימא דלא דייני וכו' אמאי לא משני דמאי דקאמר אין סמיכה ר"ל דאפילו (לא) יסמכוהו בארץ אין סמיכה מועלת לו בח"ל לכוף את האדם לדון לפניו. וי"ל דאין סמיכה בח"ל משמע אינה מועלת כלל בח"ל: