לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ח
ויש להם למנות וכו'. פרק קמא דסנהדרין (דף ה'.) אמר ליה רבי חייא לרבי בן אחי יורד לבבל יורה יורה ידין ידין וכו' יתיר בכורות אל יתיר וא"ת איך כתב כאן רבינו או יתנו לו רשות להורות באיסור והיתר הא מוכח בגמ' דלהורות באיסור והיתר לא בעינן רשות מב"ד אלא רשות מרבו וכדאקשינן התם וכי מאחר דגמיר רשותא למה ליה למשקל ותירצו משום מעשה שהיה וי"ל דודאי רשות בעינן להורות באיסור והיתר כדי שאם טועה ליפטר כדמוכח בפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ג.) וכמו שכתבו שם התוס' ומאי דפריך בגמ' למה לי רשותא כבר תירצו התוספות דהכי קאמר למה לי למשקל רשותא בתרתי בהוראות ודין:
והוא שיהיה ראוי לכל הדברים וכו'. ירושלמי פ"ק דחגיגה מהו למנות זקנים לדברים יחידים נשמעיניה מן הדא רב מניתיה רבי להתיר נדרים ולראות כתמים וכו'. עוד שם אע"ג דאתמר ממנין זקנים לדברים יחידים והוא שיהיה ראוי לכל הדברים כהדא ר' יהושע בן לוי וכו'. כלומר שיהיה חכם ומופלא בכל התורה כלה וגם שלא יהיה סומא באחת מעיניו שאז אינו ראוי לכל הדברים כמ"ש רבינו אחר כן: