לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ג
אין מתחילין את הדינים כו'. דברי רבינו מתמיהין דבפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ד) משמע דמאן דאית ליה היקשא דריבים ונגעים סבירא ליה דאפי' גמר דין אין גומרין בלילה דאמרינן התם מתניתין דלא כר' מאיר וכו' כלומר דר"מ סבירא ליה היקשא וכיון דכן אפי' גמר דין אין גומרין בלילה ורבנן דאית להו דגומרין בלילה לית להו היקשא ולא נפקא להו אלא מקראי דושפטו וביום הנחילו וכן משמע בהדיא בפ' בא סימן (דף נ'.) דהובאה סוגיא זו וכמבואר שם בדברי רש"י ותוספות ז"ל ואם כן איך פסק רבינו כאן דגומרין בלילה ואית ליה היקשא הא משמע דהם שני הפכים וי"ל דסובר רבינו דכ"ע אית להו היקשא אלא דלרבנן משום דלא נימא אין היקש למחצה ומקשינן ריבים לנגעים אפילו לגמר דין דפסול משום הכי איצטריך קרא דושפטו לומר דגומרין בלילה וא"ת א"כ לישתוק קרא מביום הנחילו י"ל דאיצטריך משום דה"א דמקרא דושפטו אימעיט לן דלא גמרינן מהיקשא אפי' תחלת דין דפסול אלא בין תחלת דין בין גמר דין כשר והיקשא אתא לומר מה ריבים שלא בקרובים וכו' ולהכי אתא קרא דביום הנחילו לומר דתחילת דין פסול ותחילת דין נמי גמרינן מהיקשא דהוא פסול וזהו שהביא רבינו היקשא לתחלת דין ואע"ג דבלאו היקשא גמרינן ליה דפסול מהנהו תרי קראי מ"מ הוציאו רבינו מן ההיקש משום דכיון דסוף סוף היקשא איצטריך למילי אחריני ילפינן הא נמי מהיקשא אע"ג דלא איצטריך להכי והשתא דרבנן אית להו היקשא אתי שפיר דמאי דפסק רבינו לעיל הסומא בשתי עיניו פסול דאי לית להו היקשא אמאי פסול כדכתבו התוס' בפ' בא סימן אבל השתא דאמרינן דאית להו היקשא וילפינן ליה מהיקשא ומיהו סומא באחת מעיניו לא ילפינן דפסול משום דהוי כגמר דין כדכתב הרי"ף ז"ל וכיון דדרש גמר דין מקרא דושפטו ה"ה סומא באחת מעיניו ומה שאמרו בגמרא דמתני' דלא כר"מ לאו משום דר"מ אית ליה היקשא דרבנן נמי אית להו היקשא כדכתיבנא אלא מלישנא דאמר אף ריבים ביום בסתם משמע בין תחלת דין בין גמר דין פסול וכן מדקאמר סומא בסתם משמע אפילו סומא באחת מעיניו וקצת ראיה לזה דרבנן נמי אית להו היקשא משום דחזינא דבספרי פרשת שופטים נאמר היקש זה בסתם ולא הוזכר בשם רבי מאיר משמע דאתו אליבא דכ"ע זה היה נ"ל בדעתו ז"ל אבל מ"מ קשה לי טובא דבפ' מצות חליצה (דף ק"ד.) על מתני' דחלצה בלילה חליצתה כשרה אמרינן לימא מתני' בהא קא מפלגי דמר סבר מקשינן ריבים לנגעים ומר סבר לא מקשינן ריבים לנגעים לא דכ"ע לא מקשינן ריבים לנגעים דאי מקשינן אפילו גמר דין בלילה נמי לא ע"כ פירוש לא מצית אמרת דכ"ע אית להו דחליצה כתחלת דין ובהא קא מפלגי דמר סבר מקשינן ומפני כן אפי' גמר דין פסול ומר סבר לא מקשינן ומפני כן אפי' תחילת דין כשר דאי אמרת כן מתניתין דגומרין בלילה לא מתוקמא כחד מינייהו דמאן דלא מקיש אפי' תחלת דין אית ליה דכשר ומאן דמקיש אפי' גמר דין פסול ואנן תנן גומרין בלילה ואין מתחילין אלא דכ"ע לא מקשינן ריבים לנגעים ומ"מ בתחלת דין כ"ע מודו מקרא דושפטו כדמפרש בסנהדרין והכא בהא קא מיפלגי וכו' והשתא קשה לדעת רבינו דהיכי קאמר דמאן דמקיש אפי' גמר דין נמי לא הא אפי' לפי מה שפירשתי בדבריו מאן דמקיש אית ליה דגמר דין כשר מקרא דושפטו ועוד כיון דסוגיא דגמ' מסיק דכ"ע לית להו היקשא איך רבינו פסק דלא כסוגיין וסוגיא זו קשה לדעת רבינו וצ"ע: