לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה ט
ב"ד של שלשה וכו'. שם בפרק אחד דיני ממונות הכל לאתויי גר ומפרש רבינו גר שאמו מישראל כדמשמע פ' החולץ (דף מ"ה:) ובפרק עשרה יוחסין (דף ע"ו:) וכן פירש בהלכות:
אפילו שלשתן ממזרים וכו'. ה"ה שלשתם גרים והאי דנקט גר אחד לאשמועינן דאפילו הכי פסול כשאין אמו מישראל:
סומא באחד מעיניו וכו'. דין הסומא מבואר בפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ד:) ובפרק בא סימן (דף נ'.) בעובדא דההוא סמיא ופסק רבינו כרבנן וכסתמא דדיני ממונות גומרין ביום וכו'. וסובר דאפילו לרבנן בשתי עיניו פסול וכמבואר בהלכות אבל בתוספות בפרק בא סימן בד"ה ור' מאיר היא כתבו דלרבנן אפילו בשתי עיניו כשר וכן כתב רבינו ירוחם בשם קצת מפרשים ובעל הגה"ה כתב דדעת רבינו לפסוק כר' מאיר ויש לתמוה עליו דאי כר' מאיר באחד מעיניו נמי פסול וכמבואר שם בפרק בא סימן דקאמר דמתני' דיש שכשר להעיד ואינו כשר לדון הוא לאתויי סומא באחד מעיניו ור' מאיר ואין לומר דסבירא ליה לבעל ההגה"ה כדברי התוספות דלרבנן אפילו בשתי עיניו כיון דלא מקשינן ריבים לנגעים ומפני כן כתב דרבינו פסק בשתי עיניו דפסול כר' מאיר וכמתני' דפ' בא סימן ובאחת מעיניו פסק כרבנן משום סתמא דדיני ממונות גומרין וכו'. ומהך סתמא משמע דבאחת מעיניו כשר כמבואר הטעם בהלכות דהא ודאי כודבא היא חדא דהא חזינן ליה לרבינו לקמן בפרק שלישי דאית ליה היקשא דריבים לנגעים לסומא בשתי עיניו וכמו שנבאר בהלכות. ותו דלא אשכחנא דרבנן פליגי עליה דר' מאיר אלא בהאי מתניתא דדיני ממונות גומרין וכו' וכיון דמהך מתני' לא משמע אלא סומא באחד מעיניו אם כן נימא דבשתי עיניו מודו ליה רבנן לר' מאיר וכמאי דסבירא ליה השתא לרבינו ומ"מ קשיא דברי בעל ההגה"ה וצ"ע:
מה שאין כן בסנהדרין וכו'. מבואר שם במשנה ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות וכו':