לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה ה
כל עיר שאין בה וכו'. ספ"ק דסנהדרין אמר רב יהודה אמר רב כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע אין מושיבין בה סנהדרין והקשו ממאי דתני בברייתא שלישית חכמה רביעית אין למעלה ממנה ותירצו דסבר כי האי תנא דתניא שניה חכמה שלישית אין למעלה הימנה ע"כ. ורבינו מפרש לדבר ללמד להורות ולשמוע לשאול ולהשיב ומ"ש שאין בה אחד לדבר ואחד לשמוע וכו' נראה דגורס בגמרא בדברי ר' יהודה כל עיר שאין בה שנים אחד לדבר ואחד לשמוע דכפי גירסתנו ליכא שום אמורא ושום ברייתא דסבירא ליה כדברי רבינו. ויש הכרח לגירסת רבינו ממה שהקשו מברייתא דשלישית חכמה ואי איתא כגירסתנו הא אפילו ר"י בעי תלת חכמים גדולים שנים לדבר ואחד לשמוע ומאי פריך ליה ממאי דקאמר שלישית חכמה אבל לגירסת רבינו א"ש. ומ"מ יש לתמוה הרבה בדברי רבינו דנראה דפסק כר"י ממה שכתב כאן כל עיר שאין בה אחד לדבר וכו' ובסמוך כתב שלישית בינונית רביעית חכמה נראה דפסק כברייתא דשלישית חכמה רביעית אין למעלה הימנה והך ברייתא פליגא ארב יהודה כמבואר בגמרא ועוד אפילו נאמר שפסק כאותה ברייתא היה לו לומר שלישית חכמה רביעית אין למעלה הימנה ואיך כתב שלישית בינונית רביעית חכמה. ונראה דרבינו תפס לו כדברי התוספתא שהיא סברא שלישית בענין זה דאמרה ריש פרשת שמיני בסנהדרין כל סנהדרין שיש בה שנים יודעים לדבר וכולם ראוים לשמוע ראויים לעשות סנהדרין שלשה בינונית ארבעה חכמה ע"כ ומפני כן כתב שלשה בינונית ארבעה חכמה וא"ת אם דעתו לפסוק כדברי התוספתא היה לו לומר שנים ראויים לדבר וכולם ראויים לשמוע הרי זו ראויה לסנהדרין כדברי התוספתא ואיך כתב אחד יודע לשמוע ואחד יודע לדבר שהיא ראויה. וי"ל דרצה לפסוק בזה כדברי רב יהודה דאמר בגמ' דידן דבאחד לשמוע ואחד לדבר סגי מפני דאפשר לומר דתוספתא לא פליגא עליה דרב יהודה בהא דמצינן למימר דהא דנקט התוספתא שנים לדבר וכולן ראויים לשמוע הרי זו ראויה לאי למימרא דבציר מהכי לא מקרי ראויה דודאי אפי' באחד יודע לשמוע ואחד יודע לדבר מקרי ראויה ומאי דנקט הכי הוא לאשמועינן דאפילו ששנים יודעים לדבר וכולן ראוים לשמוע ראויה לסנהדרין מיהא הויא ולא איקרי בינונית ולא חכמה וא"כ כיון דנוכל לפרש דברי התוספתא שיסכימו עם דברי ר"י מפרשינן ולא שבקינן דברי רב יהודה שנמצא בפירוש בגמ' דידן ומ"מ לא פסק בהא כרב יהודה לגמרי דלדברי רב יהודה באחד לשמוע ואחד לדבר איקרי חכמה ולפי התוספתא לא מיקרי אלא ראויה וכן פסק רבינו והטעם שפסק כדברי התוספתא הוא מפני דמתניא בסתם ועוד דר' יוחנן דאמר אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי חכמה וכו' מסייע לה דאי לא ס"ל אלא כחד מהני ברייתות תיקשי ליה דה"ק אין מושיבין אלא בעלי חכמה הא אפילו לדברי הברייתא דבעינן ארבעה הא אמרה אין למעלה הימנה וא"כ היכי קאמר דבעינן כלהו בעלי חכמה. ואע"ג דמצי למימר דלאו אכולהו קאי כמו שתירצו התוספתא במנחות פרק ר' ישמעאל מ"מ פשט דברי ר"י לא משמע הכי אבל אי ס"ל כדברי התוספתא אתי שפיר דהא לא אמר אלא דרביעית חכמה ומאי דקאמר ר' יוחנן הוא לעשות סנהדרין שאין למעלה הימנה דלהכי בעינן שיהיו כולן חכמים כדברי ר' יוחנן ואין מושיבין דקאמר ר' יוחנן לאו לעיכובא הוא אלא להיות מעלה ביותר דומיא דבעלי שיבה בעלי קומה שאינם לעיכובא כמבואר בפ' שלאחר זה נ"ל שהכריחו לרבינו לפסוק כן ומיהו היה נראה דאפשר לתרץ בלאו הכי דהא דקאמר ר' יוחנן אין מושיבין וכו' הוא שיהיו מיהא בעלי חכמה אבל הא דקאמר אחד לדבר ואחד לשמוע הוא שיהיו חכמים גדולים ביותר וזהו שכתב רבינו שני חכמים גדולים ובתרי סגי אבל מ"מ בעינן שיהיו כלם חכמים אע"פ שלא יהיו כל כך גדולים כמו השנים. אלא שאין משמע כן מדברי רבינו שכשהזכיר בסמוך ברפ"ב מימרא דר' יוחנן כתב מופלגין בחכמת התורה ובעלי דעה וכו' משמע שכלם צריכים להיות חכמים ביותר ובהשגות יש בזה דברים ובדבריהם יש נסחאות מתחלפות בין דפוס קונשטאנטינא לדפוס ווניציאה ובין כך ובין כך צ"ע להבין דבריהם שאינם לא כדברי התוספתא ולא כדברי גמרא דידן ומ"מ נראה דעתם לפרש יודע לדבר ויודע לשמוע כדברי רבינו אבל רש"י פירש יודע לדבר בשבעים לשון יודע לשמוע בשבעים לשון וכן פירשו התוספתא במנחות פ' ר' ישמעאל (דף פ"ה) ושם הקשו מהך דהכא להא דאמר ר' יוחנן אין מושיבין בסנהדרין וכו' ותירצו דלאו אכולהו קאי א"נ התם לדיני ממונות והכא לדיני נפשות ולא סגי בעשרים ושלשה וכו' וצ"ע להבין דבריהם שתירצו דהך דהכא בדיני ממונות דשלישית חכמה רביעית אין למעלה הימנה קאמר ובדיני ממונות לא בעינן אלא שלשה ועוד מהו זה שכתבו ולא סגי וכו' מה ענין הוא למ"ש למעלה וצ"ע: