לחם משנה על משנה תורה, הלכות נחלות· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה יג
היה הבכור ממזר נוטל פי שנים שנאמר כי את וכו' זו ששנואה בנשואיה. קשה דאין ממזר אלא מחייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושין והך קרא דשנואה בנשואיה איירי בחייבי לאוין דתפסי בהו קדושין כדאמרינן בפ' כיצד ביבמות (דף כ"ג) ואימא פרט לחייבי לאוין אמר רב פפא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין שנאמר כי תהיינה לאיש שתי נשים וגו' וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום אלא אהובה בנשואיה שנואה בנשואיה ואמר רחמנא כי תהיינה משמע דקרא לא איירי אלא בבת הויה ואי רבינו ז"ל נפקא ליה הך משום מאי דכתב הרב"י ז"ל בח"מ דאמרו בגמ' ואחיו הוא לכל דבר למאי הלכתא ליורשו ואמרו שם מ"מ לאתויי ממזר ובכורה בכלל ליורשו הוי מ"מ הפסוק שהביא לראיה אינו כן כדמשמע בגמ' שהבאתי נהי דמקרא אחרינא דערות אחותך דאע"פ דהיא מחייבי כריתות קרי ליה אחותך נפקא לן אבל מ"מ הוא ז"ל שכתב פסוק זה קשה וי"ל דודאי נפקא ליה מהקרא שהביא הרב ב"י ז"ל רבינו ז"ל רצה לסומכו אקרא והביא הכתוב הזה ונראה דדייק ליה מבן השנואה תניינא דדי לו להכתוב שיאמר כי את הבכור יכיר למה אמר בן השנואה לרבות ממזר דחייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושין ולא נפקי מרישא דקרא דקאמר כי תהיין ומ"מ דוחק הוא זה דלא מצינו דרשה זו בגמ' ולא היה לו לרבינו ז"ל לדרוש מה שלא נמצא בגמ' דמשמע אפי' מחייבי כריתות: