לחם משנה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה יא
הנכנס לחצר בהע"ב וכו'. בפ' המניח אמר ת"ר פועלים שבאו לתבוע שכרן מעה"ב ונגחן שורו וכו' פטור אחרים אומרים רשאים פועלין וכו' ואמרו בגמרא ה"ד אי דשכיח במתא מ"ט דאחרים ואי דשכיח בבית מ"ט דת"ק לא צריכא דשכיח ולא שכיח וקרי אבבא ואמר להו אין מר סבר אין עול תא משמע ומ"ס אין קום אדוכתיך משמע תניא כמ"ד אין קום אדוכתיך וכו'. ויש לתמוה קצת בפשטא דשמעתתא למה הוצרך לומר דפליגי בדאמר אין מאי פירושו לימא דפליגי דשכיח ולא שכיח לבד מר סבר כיון דשכיח הוי ליה למתבעיה בשוקא ומר סבר כיון דלא שכיח טובא לא תבעו בשוקא ולכך נכנס בחצר לתובעו וברשות נכנס. וי"ל דמשום דברייתא דמייתי סייעתא קאמר אע"פ שנכנס ברשות והתם ע"כ הוי דא"ל אין ופי' אין קום אדוכתיך לכך נראה דמוקי פלוגתא בהכי. ומ"מ למדנו מפשט ההלכה וכפי מה שפירשו שם התוס' דאי שכיח בשוקא אפילו אמר לו אין חייב משום דאין קום אדוכתיך משמע ואם לא אין עול תא ודאי משמע וליכא בהני פלוגתא אלא בשכיח ולא שכיח מהו פירוש של אין. וע"כ יש לתמוה על הרא"ש ז"ל בפסקיו שלא כתב אלא פלוגתייהו דשכיח ולא שכיח לבד ולא הזכיר שאמר אין דהמחלוקת הוא בפירוש של אין וכן יש לתמוה על הטור בח"מ בסימן שפ"ט שלא כתב כלל הא דאמר אין ועוד קשה עליו מה שהקשה עליו הרב"י שם דנראה דפסק כאחרים דבעה"ב חייב. ונראה ליישב דעת הטור ז"ל דס"ל מכח הקושיא שהקשיתי בפשטה דשמעתתא ומדמוקי פלוגתא בדאמר אין הוא משום דס"ל דשכיח ולא שכיח הוי כלא שכיח כלל ולכך קאמר דמשום דאמר אין הוי טעמא דת"ק דאמר דבעה"ב פטור משום דאין עמוד במקומך משמע אע"ג דהיה יכול לפרש בהפך דשכיח ולא שכיח הוי כשכיח לגמרי ובעל הבית פטור אלא משום דאמר אין דמשמע עול תא הוי טעמא דאחרים דפטור מ"מ מסתבר ליה טפי לטור ז"ל לפרש האי פירושא דנראה לו סברא דכיון דלא שכיח הרבה בשוק דרך הוא לבקשו בביתו ואין לקרותו לפועל נכנס שלא ברשות בשביל כך והא דלא האריך בדינא ופירש דהיכא דאמר אין דפירוש עמוד במקומך והוי פטור בעל הבית משום דכבר כתב בשם אביו דהאידנא מנהג פשוט הוא להיות הפועלים נכנסים לבית בהע"ב ולעולם בעה"ב חייב לכך לא האריך בפטור בעה"ב כיון דהשתא לא הוי דינא הכי אבל רבינו ז"ל כתב דין הגמרא כדרכו. איברא דקשה עליו למה לא חילק בין שכיח ללא שכיח כמו שהקשה עליו ה"ה. ואפשר שהוא מפרש דמ"ש בגמרא דשכיח ולא שכיח ה"ק ברייתא בכל גוונא איירי בין שכיח בין לא שכיח דפלוגתא לא תלי אלא משום דאמר אין הך פירוש של אין מהו וכיון שכן בין שכיח בין לא שכיח הדין שוה: