לחם משנה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה ג
או שהרג שלש בהמות. כתב ה"ה ז"ל דזו קשה מן הראשונות דהא ודאי כיון דקי"ל מועד לאדם לא הוי מועד לבהמה כל שכן הא ואפי' גרסינן ליה בניחותא בגמ' אין הלכה כדברי רב זביד והרב בעל כ"מ ז"ל כתב ליישב זה דלעולם הוי בניחותא והא דאמרינן לעיל מועד לאדם לא הוי מועד לבהמה היינו לענין נזקין אבל כשהועד להרוג את הבהמה מועד להרוג את האדם. ומ"מ עדיין קשה לי דהתוס' כתבו בפ' שור שנגח ד' וה' (דף ל"ז) בד"ה רב זביד אמר וכו' וז"ל ומיהו שמא חזר בו רב זביד מההיא דלקמן כדפריך עלה התם שאם לא תאמר כן קשה ההיא דריש מכילתין ע"כ. כוונתם לומר דבריש פ"ק אמרו מ"ש גבי אדם דכתיב כי יגח ומ"ש גבי בהמה דכתיב כי יגוף אדם דאית ליה מזלא וכו' ומלתא אגב אורחיה קמ"ל דמועד לאדם הוי מועד לבהמה ומועד לבהמה לא הוי מועד לאדם ע"כ. וא"כ קשה הא לדברי רבינו ז"ל דאי רב זביד אית ליה הכי לקושטא דמלתא איך יתרץ האי קושיא דמ"ש גבי אדם וכו' דמשמע מהתם דמועד לבהמה לא הוי מועד לאדם ומשמע התם דלענין מיתה איירי. ועוד קשה לדברי רבינו ז"ל דאי אפשר ליישב ההיא שמעתא לא כרב זביד ולא כר"פ כר"ז לא אתיא כדכתיבנא וכרב פפא נמי לא אתיא דאית ליה דמועד לאדם לא הוי מועד לבהמה ואי אפשר לתרץ לדעת רבינו ז"ל מה שתירצו התוספות ליישב לרב פפא דהיכא דנגח אדם ושור וחמור הוי מועד לכל אבל נגח שור וחמור וגמל לא הוי מועד לאדם ואע"ג דלכל בהמה הוי מועד דהא לרבינו אית ליה דלא הוי מועד לכל בהמה אלא לשלשה מינים בלבד וכמ"ש לעיל בפ"ו. מיהו אפשר לומר דאליבא דר"פ אפשר ליישבה עם פירוש הר' מנחם שפירשו התוס' ז"ל התם וניישב אותו בהאי גוונא היכא דמועד לאדם והועד ג"כ לבהמה וחזר בו מבהמה לאו חזרה הוא כלל כיון דעדיין נשאר מועד לאדם אבל היכא דחזר בו האדם הוי חזרה גמורה אבל לרב זביד א"א ליישב זה כלל דאיהו אית ליה בפ' שור שנגח ד' וה' (דף ל"ז) דהיכא דהוי מועד לאדם ולבהמה וחזר בו מבהמה הוי חזרה לענין בהמה מיהא. ואולי י"ל דההיא סוגיא דרב פפא אתיא לדעת רבינו ז"ל ורב זביד יתרץ דנקט באדם נגיפה דאית ליה מזלא ובבהמה דלית לה מזלא נגיחה ואע"ג דלא הודיענו הכתוב מלתא אגב אורחיה כלל מ"מ נקט הכתוב לשון המתיישב דהוא קושטא דמלתא:
וכן אם הכירו העדים את בעל השור וכו' וברביעית ראו שורו שהרג ולא היו יודעים אם זהו השור שהרג בג' פעמים הראשונות או אחר היה הואיל והועדו הבעלים וכו'. מלשון רבינו ז"ל נראה בפירוש שאפי' בנגיחה רביעית לא הוכר השור ואע"פ שלא הוכר מ"מ משלם כופר מפני שהיה להם לבעלים לשמור בקרם. אבל רש"י ז"ל כתב דלבסוף הוכר וכ"כ התוס' ז"ל בפרק כיצד הרגל על דברי רבינא וז"ל וי"ל כגון שלאחר שהעידו כולם ראוהו והכירוהו שהיה עושה כל הנגיחות ע"כ. וה"ה כתב כפירושם ותימה דאיך פירש כן על לשון רבינו שאינו מורה כן אלא כמ"ש: