לחם משנה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבי אברהם די בוטון
פרק ח · הלכה ד
ולא עוד אלא שור המיוחד וכו'. מדברי ה"ה משמע דפסק רבינו ז"ל כר"י ובפ"ק דב"ק הכי איתא רבינא אמר למעוטי נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר תניא נמי הכי יתר ע"כ אמר ר"י אפילו נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר פטור שנאמר והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש וכו'. ורבינו ז"ל אע"ג דאית ליה כתירוצא קמא דמיוחדין דמתניתין הוי למעוטי של הפקר היכא דזכה בו אחר וכמ"ש קודם הביא תירוצא דרבינא משום דתניא כוותיה ותירוצא קמא לא פליג עליה לענין דינא. אך קשה דבפ' שור שנגח ד' וה' איפליגו במתניתין ת"ק ור"י גבי שור המדבר ושור ההקדש וכו' דת"ק אית ליה דחייבים מיתה ור"י אמר פטורים מן המיתה לפי שאין להם בעלים ואמרו שם אמר רב הונא פוטר היה ר"י אפילו נגח ולבסוף הקדיש וכו' תניא נמי הכי יתר ע"כ אמר ר"י כו' ורבינו פסק לקמן בפירוש כת"ק דמתני' דכל הנהו דהזכיר ת"ק חייבים מיתה ובכללם שור ההקדש וא"כ משמע כיון דלית הלכתא בההיא כר"י כ"ש דלית הלכתא בהא דהא ר"י לרבותא קאמר אפילו נגח ולבסוף הקדיש טפי ממאי דקאמר מתניתין וכן אמר בברייתא יתר ע"כ אמר ר"י א"כ כיון דבדינא דמתניתין לית הלכתא כוותיה כ"ש בהא ואיך פסק רבינו ז"ל כוותיה. ואפשר לומר דאע"ג דלית הלכתא כר"י בהא מ"מ הסברא דקאמר ר"י גבי מיתה דצריך שיהיו לו בעלים מתחילה ועד סוף ילפינן לענין נזקין ואע"ג דדרשא דר"י בקרא דמיתה הוא ולית הלכתא הכי מ"מ ילפינן לענין נזקין ומשום הכי מייתי בגמרא סייעתא מרבי יהודה לרבינא כלומר מסברא דקאמר ר"י לענין מיתה הוי סייעתא לרבינא לענין נזקים ומ"מ לשון ה"ה ז"ל דמשמע דרבינו ז"ל פסק כר"י קשה:
עד שיהו לו בעלים בשעת היזקו ובשעת העמדה בדין וכו'. משמע מדברי רבינו דלא בעי שיהיה לו בעל אחד מתחילה ועד סוף אלא שיהיה לו בעלים לבד (שם) ואם כן נגח ומכר או הוריש חייב משום דהרי יש לו בעלים וכ"כ הטור בסימן ת"ו אבל רש"י ז"ל כתב והועד בבעליו והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת דמשמע שיהיה לו בעל אחד משעת העדאה ועד שעת העמדת ב"ד ע"כ. ואיני יודע למה דחק רש"י בכך דהדרשא משמע כדברי רבינו דכיון דהזכיר בהעדאה בעלים כדאמר והועד בבעליו ובמיתה ג"כ שאמר השור יסקל וגם בעליו יומת משמע דצריך שיהיו לו בעלים מתחלה ועד סוף אבל שיהיה לו בעל אחד זה מנין לו בכתוב אטו אם נגח ומכר קודם העמדת ב"ד כיון שיש לו בעל אחר יהיה פטור זה לא נרמז בכתוב אלא שיהיה לו בעלים לחוד: