לחם משנה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ג
המעמיד בהמת חבירו וכו' וכן אם הכישה וכו'. בהשגות וכ"ש קם לה באפה ע"כ. ה"ה כתב דלא ידע מאי קאמר. ול"נ שהוא מפרש מ"ש בפ' הכונס א"ל אביי לרב יוסף הכישה במקל אמרת לן לא פליג אמאי דקאמר לעיל לאוקמוה בדקם לה באפה כדפירש"י ז"ל דא"ל אביי דאין הפירוש כך אלא הכישה דוקא ולא קם לה באפה דהוי גרמא בעלמא אלא שהוא מפרש בהפך דאביי אמר לרב יוסף את אמרת לן חדוש גדול יותר מזה דלא מבעיא קם לה באפה אלא אפי' הכישה דאינה משיכה מעלייתא וגם לא גרם לו ההיזק בהחלט אפ"ה חייב וכ"ש קם לה באפה ומשמע קצת הכי פשטא דשמעתתא מדמייתי א"ל אביי וכו' על הא דלעיל בסתמא משמע דלא פליג ומ"מ דברי רבינו ז"ל כדברי רש"י ז"ל: