לחם משנה על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה ט
שאין ד' תגלחות אלו לעכב אלא למצוה וכו'. בר״פ שני נזירים (נזיר דף נ"ז:) אמרו מר זוטרא מתני להא שמעתא דשמואל אסיפא שהיה טמא בספק ומוחלט בספק אוכל וכו' והא קא עביד השחתה וכו' (כך היא גירסת רש"י והתוס' ז"ל) ותירצו אמר שמואל באשה וקטן ומדהקשו והא קא עביד השחתה משמע דבתגלחת מצורע פריך וכדפירש״י ז״ל דבתגלחת של מצורע דמגלח זקנו שייך השחתה אבל לא אתגלחת טומאה דאינו מגלח אלא ראשו וכיון דהקשו בתגלחת של מצורע דאמאי מגלח דהא קא עביד השחתה ותירצו באשה וקטן משמע דאם אין אשה וקטן אינו מגלח וסגי בלא גילוח כי היכי דאמרינן בלישנא קמא באשה וקטן והתם היכא דהוי גדול סגי בלא גילוח ואי גילוח מעכב גבי מצורע אמאי סגי בלא גילוח לכך כתב רבינו ז״ל דאין תגלחת מצורע מעכב ונתן טעם שמא הוא טהור ומקיף את ראשו כדי לתת טעם לתגלחת הטומאה דליכא בהו השחתה. אבל קשה בהל' טומאת צרעת פי״א שכתב שם רבינו ז״ל תגלחת המצורע וטבילתו אינן מעכבות השיגו שם הר״א ז״ל דודאי תגלחת מצורע מעכב וכן פירש שם הרב בעל כ״מ ז״ל דעת רבינו ז״ל מסכים לדעת הר״א ז״ל וכאן כתב רבינו ז״ל בהפך ולא השיגו כאן הר״א ואם נאמר דמאי דקאמר שד' תגלחות אלו אינם לעכב הוא מפני שהם תגלחות ספק אבל אם היו תגלחות ודאי הוו מעכבין. לא היא חדא דבטומאה ובנזירות אפי' ודאי לא מעכבי כדכתב רבינו לעיל בהלכות אלו ועוד דאי ודאי מעכבי גבי מצורע דספק למה מותר לאכול בקדשים אלא משמע דאפי' ודאי לא מעכבי. ולכך נראה לכאורה דדעת רבינו ז״ל דתגלחת מצורע לא מעכב ואולי טעמו מכח הסוגיא האמורה בפרק שני נזירים והר״א ז״ל אולי לא גריס הא קעביד השחתה אלא והא קעביד הקפה ולא פריך אלא אתגלחת טומאה אבל ודאי בתגלחת של מצורע לא פריך דכיון דמעכבי עבדינן ליה, אי נמי הר״א ז״ל פסק כלישנא קמא ועדיין צריך עיון בדעת רבינו ז״ל: