לחם משנה על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי אברהם די בוטון
פרק ז · הלכה ב
על הנפל ואפילו לא נתקשרו איבריו בגידין כו'. כר"י דמוקי מתני' דפרק כה"ג ונזיר (דף מ"ט:) דאמרה הנזיר מגלח על המת דהיינו נפל שלא נתקשרו איבריו ואע"ג דרבא אוקמה ברוב בניינו ורוב מניינו ופסקה רבינו בסמוך מ"מ סובר רבינו ז"ל דלענין דינא לא פליגי ר"י ורבא:
ועל העצמות שהם רוב בניינו של מת ואע"פ שאין בהם רובע כו'. כאוקימתא דרבא ומינה דחצי קב עצמות הוי אפי' שאינו מרוב מניינו ורוב בניינו וכמ"ש רבינו וכן פירשו שם התוס' במילתיה דרבא אע"ג דבמתני' פירש והכריח דחצי קב עצמות הוי מרוב מניינו ורוב בניינו אפשר דכתבו לר"י דס"ל דאפשר דפליגי עליה דרבא וכיון דאמרינן דבנזיר רוב מניינו ורוב בניינו אע"פ שאין בהן רובע מגלח משמע דודאי מטמא בעלמא דאי לא בנזיר אמאי מגלח וא"כ שמענו דרוב דמטמא בעלמא הוי אפי' שאינו מרוב בניינו ורוב מניינו דאי רוב בניינו בלא רובע נמי וסתם מתני' דקאמרה לקמן דעל רובע עצמות אין הנזיר מגלח משמע דגילוח ליכא הא טומאה איכא הוי ברובע עצמות אע"פ שאינו מרוב מניינו דאי מרוב מניינו אפי' הנזיר מגלח בלא רובע וזה טעם לרבינו ז"ל שפסק בהל' טומאת מת פ"ב דעל רובע הקב מטמא טומאת מת אע"ג דליכא רוב מניין ורוב בנין ותמה שם הרב כ"מ ז"ל איך פסק דלא כמתני' סתמא דאהלות דקאמרה דבעינן רובע מרוב בנין וכן ב"ה בפ"ק דעדיות ועם זה שכתבנו אתי שפיר שפסק כסתם משנה דהכא דקאמרה על רובע עצמות שאין הנזיר מגלח משמע דטומאה איכא ואם יקשה עדיין לך אמאי שבקיה לדעדיות ולדאהלות דהוי תרתי ופסק כי הכא י"ל דבגמ' בפ' כה"ג ונזיר אמר ר' אליעזר זקנים הראשונים מקצתם היו אומרים כו' ב"ד אחריהם אמרו חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע עצמות ורביעית דם לתרומות וקדשים אבל לא לנזיר ועושה פסח ואמרו שם מפי שמועה אמרו מפי זכריה ומלאכי והוי עיקר והתם איירי ברובע שאינו מרוב בנין דאי רוב בנין אפי' בנזיר מהני אע"פ שאינו רובע:
על השדרה וכו' ועל הגולגולת וכו'. עיין בפ"ב מהל' טומאת מת כי שם תירץ הרב בעל כ"מ ז"ל בשם הר"י קורקוס ז"ל למה פסק רבינו ז"ל דהוי או שדרה או גולגולת כיון דהוי בעיא דלא איפשיטא:
איזהו נצל זה בשר המת וכו'. שם בגמ' (דף נ') אמרינן שקרש וכתבו רבינו ז"ל בפ"ב מהל' טומאת מת ואפשר דסמך כאן על מה שביאר שם: