לחם משנה על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ו
האומר הריני נזיר לאחר עשרים יום וכו'. נראה דרבינו ז"ל מפרש הבעיות דלא כפירוש התוס' ז"ל כדכתב הרב בעל כ"מ ובבעיא דנזירות שמשון פסק לחומרא וכדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל ואע"ג דרבינו ז"ל פסק בפ' ב' דספק נזירות להקל שאני נזירות שמשון דליתיה בשאלה. ולי נראה לומר דמכח הסוגיא דפ' ואלו מותרין משמע דנזירות שמשון ספיקו לחומרא דהקשו שם מתני' דסתם נדרים להחמיר עם מתני' דסתם נזירות להקל ותירץ רבא במסקנא דדוקא בנזירות אמרינן להקל דספיקו חמור מודאו ולא מעייל איניש נפשיה לספיקא אבל בנדרים דאין ספיקו חמור מודאו מעייל נפשיה בספק והקשו דהא תניא גבי נזירות שמשון והתם אין ספיקו חמור מודאו ותירצו אי תניא תניא כלומר ותרי תנאי אליבא דר' יהודה משמע דאי קי"ל סתם נדרים להחמיר כדפסק רבינו ז"ל בהלכות נדרים ע"כ כדי שלא יחלוק על מה שפסק בפ"ב מהלכות אלו דפסק בנזירות להקל צריך לחלק דשאני נזירות דספיקו חמור מודאו ולא מעייל איניש נפשיה לספיקא א"כ בנזירות שמשון דאין ספיקו חמור ע"כ מעייל איניש בספיקא דהוי דומיא דסתם נדרים להחמיר ואע"ג דתירץ רב אשי במסקנא דלא תיקשי דר' יהודה אר' יהודה ר' יהודה דכרי הוי ר' יהודה משום ר"ט מ"מ כדי לתרץ רומיא דמתני' אהדדי חדא דקאמר סתם נדרים להחמיר ואידך דקאמר ספק נזירות להקל צריך לתרץ דשאני גבי נזירות דספיקו חמור מודאו ואע"ג דר' יהודה דכרי אמרה למילתיה גבי נזיר שמשון הוא מ"ש דהוי ר' יהודה דהפלאה אבל כדי לתרץ מתנייתא צ"ל עכ"פ חילוק זה דלדידיה ליכא לתרץ הא ר' יהודה הא רבנן דמתני' דספק נזירות להקל לא אתי כרבי יהודה דמתיר גבי כרי דאי מתיר גבי כרי הוי משום דלא מיתנא נזירות אלא להפלאה ולא חייל נזירות כלל אבל מתני' דספק נזירות להקל ס"ל נזירות בלא הפלאה לא ולכך משמע דארומיא דמתני' אהדדי צריך לתרץ כמו שתירץ רבה א"כ נקטינן דבנזירות שמשון אמרינן ספק נזירות להחמיר וזהו טעמו של רבינו ז"ל כאן. אח"כ ראיתי בתוס' ז"ל שפירש בפירוש שני הך דרב אשי דשני ההיא רבי יהודה משום ר"ט וכו' דאי אמאי דהקשה מברייתא דנזירות שמשון וקאמר דההיא ברייתא דנזירות שמשון אתיא כר"ט וס"ל כתירוצא דרבא דהיכא דספיקו חמור מודאו דוקא אמרינן ספק נזירות להקל ולפי פירוש זה ודאי דאליבא דרב אשי ג"כ בנזירות שמשון ספיקו להחמיר ואפי' דנאמר דלפירושא קמא דתוס' ז"ל אינו כן אלא פליג רב אשי אתירוצא דרבא הפך מ"ש למעלה אפשר דרבינו ז"ל אית ליה כפירוש שני דתוס' ז"ל ומפני כן פסק בספק נזירות שמשון להחמיר. עוד שאלו בגמ' אמר כמשה בשבעה באדר מאי ופירש"י ז"ל שנפטר בשבעה באדר ולא שתה יין והתוס' ז"ל פירשו בענין אחר ורבינו ז"ל לא הזכיר זה משום דאפשר דנקטינן לקולא כדין ספק נזירות להקל ואינו נזירות ולפיכך לא הזכירו: