לחם משנה על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה א
גזירה שמא ישבע פעם אחרת וכו'. הטור ז״ל בסימן ר״כ כתב ומיהו אם היה הנדר של מצוה כגון ללמוד או לקיים שום מצוה א״צ התרה וטעמו משום דאמרי' בפ' קונם יין (נדרים דף ס') כמאן אזלא הא שמעתתא דרב ירמיה בר אבא כר' נתן דתניא ר' נתן אומר כל הנודר כאילו בנה במה וכו' ומש״ה קנסוהו רבנן דצריך שאלה וכיון שכן בנדר של מצוה שאין ראוי לקונסו א״צ שאלה אבל רבינו ז״ל לא חילק בכך ואולי שהוא סובר דרבינא לא בא להוסיף על טעמו של רב יוסף שאמר לעיל מינה דצריך שאלה גזירה היום אטו יום אחר כדפירשו הר״ן והרא״ש ז״ל אלא הוא מפרש כפירש״י ז״ל שפירש שם דרבינא פליג ארב יוסף ולית ליה גזירה אלא משום דהיכא דאמר היום איכא למימר דמעת לעת קאמר קנסוהו רבנן בנדר זה יותר מבשאר נדרים משום דעבד איסורא דר' נתן דכיון דאיכא למיתלי ולומר יום אחד מעת לעת קאמר לכך קנסוהו משא״כ בשאר נדרים דליכא שום צד לספוקי בנדרו. וכיון שרבינו ז״ל מפרש כן פסק כרב יוסף דפליג עליה דרבינא משום דלטעמו דרב יוסף מתני' איירי בכל גוונא בין בנדר רשות בין בנדר מצוה אבל לטעמו של רבינא מתני' לא הוי בנדר של מצוה וכיון דרב יוסף אוקי מתני' כולל משמע כוותיה דבסתמא מיתניא ולכך פסק כוותיה: