אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי אברהם די בוטון

פרק ט · הלכה י

הלכה ט

הנודר מן הירק מותר בדלועין כו'. בגמ' הקשו בר״פ הנודר מן הירק (נדרים דף נ"ד) על דברי ר״ע והא מן הירק נדר וכתב שם הר״ן ואע״ג דר״ע יהיב טעמא דמימליך עליה שליחא לא סגי ליה ההוא טעמא דכיון דמן הירק נדר ודלועין לאו ירק נינהו וכו'. משמע מדברי הר״ן דאע״ג דהיכא דאמר ירק סתם מימליך שליח עליה מ״מ בעינן שיאמר ירק המתבשל בקדירה דלא סגי טעמא דמימליך ואי רבינו ז״ל מפרש כן קשה עליו דאמאי לא כתב הנודר מן הירק ואומר ירק המתבשל בקדירה שנאסר בדלועין ואין לומר מה שתירץ הרב כ״מ ז״ל דכבר כתב רבינו ז״ל לעיל דהיכא דמימליך שליח מיניה הוא ואסור דאדרבא משום הכי היה לו לכותבו שלא נטעה לומר דהיכא דאמר ירק כיון דמימליך אסור בדלועין דאינו כן אלא בהך טעמא לחודיה לא סגי אלא צריך שיאמר ירק המתבשל בקדירה עלי, אלא רבינו סבור דבטעמא דמימליך לחודיה סגי ומש״ה לא חשש לכותבו דסמך על מ״ש לעיל כדכתב הכ״מ ז״ל וגמ' הכי פריך והא מן ירק נדר ובודאי לא מימליך שליח דדילועין לאו בכלל ירק ותירץ דאמר ירקי קדירה. והקשו עוד אפ״ה כיון דדלועין לאו בכלל ירק לא מימליך ומ״ש ירקי קדירה ויישב לשונו ירק הנאכל בקדירה ולא נכלול בו דלועין כיון דאינו בכלל ירק ותירצו דאמר המתבשל בקדירה. ודע דהטור כתב בסי' רי״ז דאם אמר ירק המתבשל בקדירה עלי אינו אסור אלא במתבשל בה והוא סובר כפירוש בתרא דכתב הר״ן ז״ל והוא פירוש אביו הרא״ש אלא שהר״ן ז״ל כתב שם דלפי אותו הפירוש אם אמר ירק המתבשל עלי אסור אף באותן שאינן נאכלין בלא בישול משמע דכשנאכלין חיים נמי נאסר. ונראה לכאורה דהדין עם הר״ן ז״ל דעל דברי הטור יש לתמוה דכיון דהיכא דאמר ירקי קדירה אמרי' דאתא לרבויי אף בנכבשין בה והזכיר ירקי קדירה להוסיף על האיסור הראשון אבל מ״מ איסור הראשון במקומו עומד א״כ כשאמר המתבשל נימא הכי דאתא לרבויי הנאכלות בבישול ולא חיים ואמאי אמרי' דמיעט דוקא הני ולא אינך אלא שיש לתרץ דלשון המתבשל בה״א הידיעה משמע ליה לטור ז״ל מיעוטא. עוד שם בגמ' אמר אביי מודה ר״ע לענין מלקות שאינו לוקה ותמה הרב כ״מ ז״ל למה לא הזכיר זה רבינו ז״ל. ונראה דרבינו ז״ל הוקשה לו מה שהקשו בתוס' שם דרב חסדא דקאמר מתני' דלא כר״ע משום דאי ר״ע לימעול בה גבי מי שאמר תן לי בשר לאורחין ונתן לו ככר כיון דהוי מילתא דמימליך שליח עליה ומאי קושיא הא כיון דהוי ספיקא דמשום הכי לא לקי א״כ ליחייבו קרבן מעילה מספק ואי אמרת דהך גופא הוא דשני אביי כבר דחו התוס' ז״ל זה ותירצו דמ״ש אביי דמודה דאינו לוקה היינו גבי דלועין דוקא משום דלא הוו בכלל ירק אבל בכל אינך כל מידי דמימליך שליח עליה ודאי דלקי אם אכלו דמינו הוא ומ״מ לא מעל בה ומעל שליח כיון דלא נמלך עמו אע״ג דמינו הוא וכמ״ש שם התוס' ז״ל. וע״פ זה אפשר ליישב דברי רבינו דאית ליה האי פירושא ומש״ה לא כתב דבכל מידי דשליח מימליך לקי וכי תימא מ״מ אמאי לא כתב גבי דלועין דאע״ג דמימליך שליח לא לקי י״ל דהוא סבור דטעמא דאמר ר״ע גבי דלועין דלא לקי משום דלא ברירא ליה דמימליך שליח עליה אבל אם ודאי מימליך שליח עליה לקי ולכך רבינו לא הוצרך להזכיר דודאי כל דבר שהוא ספק אם מימליך שליח עליה או לא איסורא הוי ולא לקי וכמ״ש בר״פ זה גבי שמן דאסור בשניהן מספק ואינו לוקה. זה נ״ל טעם נכון לרבינו ז״ל:

הנודר מן הגריסין כו'. עוד שם (דף נ"ג) מן המקפה אסור בשום וכתבו הטור בסי' רי"ז ורבינו לא הזכירו:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה