לחם משנה על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי אברהם די בוטון
פרק ח · הלכה ח
כל הנודר או הנשבע וכו'. ודאי דרבינו לא ס"ל דפליג ברייתא אמתני' כדקאמר הר"ן ז"ל דכיון דלמתני' על הסתם משמע לבישה ולא טעינה היכי היה לו לרבינו ז"ל לפסוק כברייתא דכיון דמתני' פליגא היכי שביק מתני' ועביד כברייתא וזהו טעמו של הר"ן ז"ל כדבריו ולא כדפירש הרב בעל כ"מ ז"ל מדכתב דברי המשנה והברייתא משום הכי משמע ליה להר"ן ז"ל דלרבינו ז"ל לא פליגא מתני' אברייתא דרבינו ז"ל לא כתב אלא ברייתא לחודא אלא טעמו של הר"ן ז"ל הוא כדכתיבנא:
ומותר להתכסות בגיזי צמר וכו'. וה"ה היכא דאמר צמר פשתן עולה עלי דמותר להתכסות באניצי פשתן כדאמרו שם במשנה דהכל אחד והטור ז"ל בסימן רי"ח השמיט זה ולא ידעתי למה: