לחם משנה על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה כד
אמר לו מנודה אני לך וכו'. בפ"ק דנדרים (דף ז') אמר רב פפא בנדינא מינך דכולי עלמא לא פליגי דאסור וכו' פירוש דברי הגמ' אפשר לפרשם באחד משלשה פנים ועל דרך זה דברי רבינו ז"ל. הא' מה שפירשו התוס' ז"ל דמ"ש בנדינא ממך כ"ע לא פליגי דאסור הוא אפילו שלא אמר אלא נדינא מינך לחוד וכתבו שם התוס' ז"ל טעמא דלשון נדינא לא משמע כלל לשון הרחקה אלא משמע שאני נע ונד ליהנות ממך וכו' וכן פירשו דפלוגתא דמנודה אני לך הוי לחוד בלא שאני אוכל לך וזהו הפירוש שהזכיר הרשב"א ז"ל. וע"פ זה יתפרשו דברי רבינו ז"ל דפסק כרבנן ולכך כתב דבמנודה אני לך לחוד לא הוי אלא שלא ישב תוך ארבע אמותיו כמו מרוחק אבל מנודה אני לך שלא אוכל כתב דהרי זו אסור באכילה מפני שע"כ לא פליגי רבנן אלא במנודה אני לך לחוד אבל כשאמר מנודה אני לך שאני אוכל לך מודו לר"ע דהוי כמו מנודה אני לך לחוד אליבא דר"ע וכי היכי דהתם לר"ע הוי איסור ולא מלקות משום דחוכך להחמיר היכא דהזכיר שאני אוכל לך לרבנן הוי איסור ולא מלקות. הפירוש הב' הוא פירוש המפרשים ז"ל דנדינא לא סגי אלא שיאמר שאני אוכל לך וכן מנודה אני לך לר"ע ורבינו ז"ל פוסק כר"ע ולכך כתב במנודה אני לך שאני אוכל לך דאסור ואינו לוקה כר"ע ומ"ש אמר לו נדינא ממך לפי פירוש זה קאי אמאי דקאמר לעיל שאני אוכל לך והכי קאמר אם במקום מנודה אני לך אמר נדינא אבל שאר הלשון במקומו עומד אסור וזה פירוש השיטה שכתב הרב בעל כ"מ ז"ל. הפירוש השלישי הוא דברי הרב בעל כ"מ ז"ל דבנדינא אסור בלא שאני אוכל ואפילו בהנאה אבל הפלוגתא במנודה אני לך הוי כשאמר שאני אוכל לך ופסק רבינו ז"ל כר"ע ולפי פירוש זה אתו דברי רבינו ז"ל כפשטן בנדינא שכתב רבינו ז"ל דאסור דהוי לחוד. ומדברי רבינו ז"ל בפירוש המשנה נראה שאינו מפרש כפירוש התוס' ז"ל שכתב שם ומי שאמר מנודה אני לך שאיני אוכל לך או שאיני טועם לר"ע אסור לאכול לו או לטעום לו ואם עבר אינו חייב מלקות ובסוף דבריו כתב שם דהלכה כר"ע מוכח ודאי שדעתו כאחד משני פירושים האחרים ולא כפירוש הראשון. ובפירוש דברי הר"א ז"ל יש חילוק דהרב בעל כ"מ ז"ל רצה לומר דהר"א ז"ל אית ליה דהלכה כר"ע כדברי רבינו ז"ל אלא שסובר דפלוגתא דר"ע לא הוי אלא לענין ד' אמות דוקא דלרבנן מנודה אני לך מותר לגמרי אפילו בתוך ד' אמות ולר"ע אסור בתוך ד' אמות אבל קשה על פירוש זה דכיון דהר"א ז"ל מודה דבמשמתנא לך לא ישב בתוך ד' אמות דלא השיגו לרבינו על כך א"כ מכ"ש דלא יוכל לעמוד תוך ארבע אמות דידיה כיון שלא ישב שם וכיון דרבנן אמרי לישנא דמשמתנא הוא ודאי דמודו רבנן דבתוך ד' אמות מיהא אסור כיון דדמו ליה למשמתנא ובמשמתנא דינא הכי וכמו שהודה הר"א ז"ל ומינה דר"ע דפליג ואוסר אפילו חוץ לד' אמות הוי וכ"ש אי גרסינן לישנא דנדינא דהיא הגירסא הנכונה כדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל דודאי לר"ע אסור אפילו חוץ לד' אמות כיון דמדמי ליה לנדינא ובנדינא אסור ליהנות אפילו חוץ לד' אמות וכמ"ש רבינו ז"ל והראב"ד ז"ל מודה לו דלא השיגו אבל אם היה מפרש הרב ב"י ז"ל דהר"א ז"ל פוסק כרבנן אתי שפיר דכיון דבמנודה לחוד ובמשמתנא לחוד לא ישב תוך ד' אמות כאן שהזכיר האכילה הוי האיסור פחות ממנו דישב תוך ד' אמות אבל לא יאכל בתוך ד' אמות והוא הדין במשמתנא דהוי הכי דרבנן מדמי להו להדדי והוא פסק כרבנן. ולפי הפירוש הב' שהוא פירוש השיטה מוכרחים אנו לומר דהר"א פוסק כרבנן ולכך אסר האכילה תוך ד' אמות לבד ולא כר"ע דאסר לגמרי ומיהו לא אסר אלא האכילה לבד תוך ד' אמות ולא הישיבה כיון דהזכיר בלשונו אכילה כדכתיבנא. ולפי הפירוש הא' שהוא פירוש שהזכיר הרשב"א וכתב וכן נראה שהוא דעת הראב"ד נראה לומר ג"כ דדעתו שהר"א פוסק כרבנן וכמו שפסק רבינו לפי אותו הפירוש כדכתיבנא ודקדק מדברי הר"א דסובר אותו הפירוש משום דלא השיג על רבינו ז"ל בנדינא שכתב שאסור ליהנות אפי' לא יאמר שאני אוכל לך משמע דאית ליה כפירוש רבינו דבנדינא לחוד סגי אלא שהוא השיג על רבינו דלית ליה דע"כ לא פליגי רבנן אלא במנודה לחוד אלא אפי' במנודה אני לך שאני אוכל לך אית ליה דפליגי דכיון דרבא מדמי ליה למשמתנא אית ליה להר"א דבמשמתנא אינו אסור אלא תוך ד"א לבד אפי' שהזכיר שאני אוכל לך דכיון דאיסור השמתא הוי תוך ד"א מה שהזכיר האכילה אינו אלא למעט הישיבה שיוכל לישב תוך ד"א אבל (לא) שלא יאכל תוך ד' אמות דידיה אך אינו מוסיף בהזכרת האכילה איסור יותר מד"א וכיון דבמשמתנא הוי הכי ה"ה במנודה דמדמי להו רבנן וזהו שהזכיר בהשגתו וכן משמתנא מינך שלא אוכל לך כו' כלומר כיון דבשמתא הוי דינא הכי הא רבנן מדמו להו להדדי וא"כ אפי' שהזכיר שאני אוכל לך אין האיסור אלא תוך ד' אמות לבד. ובאמת הנכון כדברי הר"ן לומר שפוסק כרבנן ואע"פ שהזכיר בדבריו במקצת הנוסחאות פי' אסור לאכול כו' אין כוונתו לפרש דברי רבינו אלא מסברא דנפשיה קאמר. והרב ב"י ז"ל בטור יו"ד סי' ר"ו דקדק מדברי הטור שכתב בשם רבינו ז"ל והרמב"ם כתב כו' ובנדינא מינך ולא אמר שאני אוכל לך אסור ליהנות ממנו מנודה שלא אוכל אסור לאכול עמו דמלשון עמו משמע בתוך ד' אמות דידיה ואית ליה לטור ז"ל כפירוש שמפרש הראב"ד ז"ל בדברי רבינו ז"ל לפי דעתו ואין זה הכרח דהטור עצמו כתב למעלה אבל אם אומר נדינא ממך וסיים בדבריו שאני אוכל לך אסור עמו ובודאי דההוא עמו לאו בתוך ד' אמות קאמר דהוא אית ליה כפירוש שמפרש ז"ל דבנדינא עם שאני אוכל לך אסור באכילה בכל גוונא. ועוד הזכיר שם הטור ז"ל דין ר' יוסי בר חנינא שאמר שם מודר אני לך שניהם אסורים מודרני ממך הוא אסור וחבירו מותר והרב ב"י ז"ל תמה שם על רבינו ז"ל למה לא הזכירו. ואפשר לתת טעם לרבינו ז"ל דאית ליה דשמואל פליג עליה דקאמר מודרני ממך דלא משתעי בהדיה קאמר אע"ג דשאר המפרשים פירשו ויישבו הב' מימרות דמאי דקאמר ר' יוסי בר חנינא מודרני ממך עם שאני אוכל לך הוי רבינו ז"ל לא ס"ל הכי וכיון דאידחיא לה מימרא דריב"ח אידחיא לה כולא מילתא ודוחק: