לחם משנה על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה יט
הקרבן שאוכל לך. דוקא בפת"ח אבל בציר"י ודאי דאינו כלום דלשון שבועה קאמר. והא דלא פי' כן רבינו ז"ל כשאמר הקרבן בציר"י לא חש לכותבו שהוא פשוט בעיניו וכ"כ הרב בעל כ"מ ז"ל בטור יו"ד סימן כ"ד. ומ"ש שם וכאן בכ"מ דרבינו ז"ל גורס במתני' דפ"ב קרבן לא אוכל לך הא קרבן לא אוכל לך לא קרבן לא אוכל וכתב שכ"ה גירסת הר"ן ז"ל. אני בדפוסים לא ראיתי בזה חילוק גירסאות וכ"ע גרסי בפ"ב הא קרבן שאוכל מותר ומשום הכי הוצרכו לומר הי בציר"י דאי אמר שלא אוכל לך בין שיאמר הקרבן לא אוכל לך בפת"ח בין שיאמר הקרבן לא אוכל לך בציר"י ודאי דמותר דאפי' שיהא בפת"ח פירושו קרבן יהא מה שלא אוכל לך וא"כ אמאי אסור אלא החילוק הוא בין פת"ח לציר"י היכא דאמר שאוכל לך ובהדיא כתב הכי הר"ן ז"ל גבי מתני' דפ"ק דהקרבן שאוכל לך דאוקמוה בגמ' שם דהוי בפת"ח כתב שם והא דלא עריב ותני וכו' משום דהנהו תלתא דהיינו הקרבן כקרבן דוקא כי אמר שאוכל אסור אבל אמר לא אוכל שרי וכדכתיבנא וא"כ הוא לא ירדתי לסוף דעת הרב בעל כ"מ ז"ל. גם במ"ש ביו"ד בסימן הנזכר על מה שפסק רבינו לא קרבן לא אוכל לך דמותר דאע"ג דתנן בפ"ק דנדרים לא קרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר פסק ז"ל כסתם משנה פ"ב דנדרים ולא חש לההיא, איני מבין דבריו אלו דבפ"ב רמו מתני' אהדדי ותירצו דמתני' בפ"ק הוי לקרבן בשב"א ובפרק בתרא הוי לקרבן בפת"ח ולכך מותר והיינו דכתב רבינו ז"ל כאן. גם מ"ש שם דפירוש לקרבן לא אוכל לך דשרי רבינו ז"ל הוי בשב"א הלמ"ד אבל בפת"ח הלמ"ד אסר, הדברים הפוכים וט"ס הם וצ"ל דבפת"ח הלמ"ד שרי ובשב"א הלמ"ד אסר. מיהו במה שפירש שם בהא דלקרבן לא אוכל כאן בכ"מ חזר ותיקן הדברים:
קרבן לא אוכל לך. פירש הר"ן ז"ל אי אמרינן דבקרבן משתבע שרי דקרבן לאו בר אשבועי אבל בקרבן שאוכל לך לא אמרינן דמשתבע בקרבן שיאכל לו, וכן כשאמר לקרבן שאוכל לך דקי"ל דאסור כדכתב הר"ן ז"ל בפ"ק דנדרים לא אמרינן דמשתבע בחיי קרבן שיאכל לו קרבן וכמ"ש רבינו ז"ל גבי לקרבן שלא אוכל לך דשאני התם דפשט הדברים מורה איסור דהיינו קרבן מה שאני אוכל ממך לקרבן יהיה מה שאוכל ממך אבל הכא פשט הדברים מורה היתר דאמר יהיה קרבן מה שלא יאכל דמשמע מה שיאכל לא יהיה קרבן וכדי לקיים דבריו שלא יהיו לבטלה מוקמינן להו דנשבע בקרבן והוי היתרא כיון דסוף סוף פשט הדברים מורה כדכתיבנא: