לחם משנה על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה יא
אבל האומר פירות אלו עלי כחלת אהרן וכו'. הר"א ז"ל השיג על רבינו ז"ל דלא תליא טעמא בהכי דהא חטאת ואשם אין באין בנדר ובנדבה ומ"מ מתפיסין בהו משום דקדושתן ע"י אדם הכא נמי כיון דחייב להקדישן ראוי היה להתפיס בהן אע"פ שאינן באין בנדר ובנדבה וכי האי גוונא סבר ר' יעקב גבי בכור אלא ודאי טעמא לא הוי אלא מפני שהם נכסי כהן ונכסי אשתו ובנותיו אבל הבכור אינו אלא לזכרים ע"כ. נראה כוונתו של הר"א ז"ל דחלה ותרומה ניתנין לזכרים ולנקבות אבל בכור אע"פ שהוא נאכל לבניו ובנותיו של כהן מ"מ אינם ניתנין אלא לזכרים וכמ"ש כל זה רבינו ז"ל בפ"א מהל' בכורים. וקשה לי עליו דא"כ תרומת לחמי תודה אינן ניתנין אלא לזכרים כמו הבכור ובפ"ק דנדרים (דף י"ב) אתי רבינא למפשט בעיין דהרי עלי כבשר זבח שלמים אי בעיקרו קא מתפיס או בהיתרא קא מתפיס ממתני' דכחלת אהרן וכתרומתו מותר וקאמר הא כתרומת לחמי תודה אסור וכו' ותירצו אימא כתרומת הלשכה והקשו אבל תרומת לחמי תודה מאי מותר ליתני לחמי תודה וכ"ש תרומתו ותירצו הא קמ"ל תרומת לחמי תודה תרומתו היא. והשתא לפירוש הר"א ז"ל טעמא דתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים מותר הוי משום מתפיס בדבר האסור דטעמא משום דהוי נכסי כהן לא הוי הכי דינם כבכור וכמ"ש רבינו ז"ל בפ"א מהל' בכורים וטעמא דתרומתו הוי משום דהם נכסי כהן וכיון דהם טעמים מחולקין לא יפול על זה הקושיא שהקשו בגמרא ליתני הא וכ"ש הא דמהיכא ילפת תרומתו דלא הוי טעמא משום דבר האיסור מתרומת לחמי תודה דטעמא הוי משום דהוי דבר האיסור וכן לא יפול התירוץ שאמרו בגמרא הא קמ"ל דתרומת לחמי תודה תרומתו היא כיון שהם טעמים מחולקים, האמת דלפירוש רש"י קמא שכתב שם קשה כי הך קושיא דהוא מפרש דהפשיטותא הוי דבדהשתא קא מתפיס משום דלחמי תודה אחר זריקה מותר וקודם זריקה אסור ותירץ המתרץ דתרומת לחמי תודה מותר משום דבעיקרו קא מתפיס וא"כ קשה על זה הקושיא עצמה דמאי פריך ליתני לחמי תודה וכל שכן תרומתו דהוו טעמים מחולקים דטעמא דלחמי תודה משום דבעיקרו קא מתפיס וטעמא דתרומתו הוי משום דהוי דבר האסור וכן התירוץ לא יפול על זה כדכתיבנא אבל לפירוש בתרא דרש"י ז"ל דמפרש דפשיטותא דרבינא הוי איפכא וכן לפירוש הר"א ז"ל ניחא והוא מסכים לפירוש רבינו ז"ל שמפרש דטעמא דתרומת לחמי תודה ותרומתו הוי משום דלא הוי דבר הנדור: