לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק יז · הלכה ט
אמר הרי עלי מנחה מן השעורים או מן העדשים וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל האריך לפרש דעת רבינו ז"ל ונמוקו עמו אבל מה שפירש דהא דרבינו ז"ל כתב או מן העדשים דזעירי פליג אמאי דקאמר לעיל ואית ליה דאפילו מן העדשים טעי איניש באמת אצלי קשה דזה מנא לו לרבינו ז"ל כן דאע"פ שאמר מנחה מוכרת לענין דטעי איניש בעדשים ודאי דכולי עלמא מודו דלא טעי ואינו יכול לומר אילו הייתי יודע וא"כ היכן גילה זעירי דעתו לחלוק על זה. לכך נראה לי לומר דאין הכי נמי דאילו אמר מנחה מן העדשים ודאי דלא מצי למימר אילו הייתי יודע דהא מדמינן ליה בפרק שני דנזיר לאומר הריני נזיר מן הגרוגרות והתם ודאי אילו אמר אילו הייתי יודע שאין נזיר אלא מן היין הייתי נודר כן לא מהני מדלא חילק רבינו בכך בפ"א מהלכות נזירות אלא מה שכתב רבינו ז"ל כאן הוא דינא חדתא דכשאמר תרוייהו כגון שאמר מנחה מאחד מהם או מן השעורים או מן העדשים אז אמרינן דטעי בכך דע"כ לא אמרינן בגמ' דלא טעי איניש אלא כשהזכיר מן העדשים לחוד אבל כשהזכיר מן השעורים או מן העדשים כיון דהזכיר מן השעורים ובהא ודאי טעי איניש אפשר דטעה גם כן בעדשים ודייק לשון רבינו ז"ל שלא כתב או מנחה מן העדשים כדכתב בתר הכי או מנחה בלא שמן ולבונה דבכל החלוקות שהזכיר אחר כך הזכיר מנחה ובזו לא הזכיר כן אלא או מן העדשים משמע אדלעיל קאי וה"ק מנחה מהשעורים או מן העדשים ותרוייהו קאמר אבל עדשים לחוד ודאי דלא טעי איניש ולא הזכיר רבינו ז"ל היכא דאמר מן העדשים לחוד דלא טעי איניש דמהא נפיק דדוקא כשהזכיר תרוייהו טעי אבל לא כשהזכיר עדשים לחוד ואע"פ שלא הוזכר דין זה בגמרא חידשו רבינו ז"ל מדעתו. כך נראה לי לפרש דעת רבינו והוא דוחק: