לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק יב · הלכה יז
תבל השירים וכו'. ברייתא בפ' הקומץ (דף כ"ג:) ופליגי התם רב חסדא ור' חנינא גבי נבילה בטלה בשחוטה אי בתר בטל אזלינן או בתר מבטל ולרב חסדא דאית ליה בתר מבטל אזלינן הקשו עליו מהך ברייתא ואוקמוה שם לדעתו דלא אפיש בה תבלי אלא רובה מצה וא"כ קשה על רבינו ז"ל דבסוף פרק א' מהל' שאר אבות הטומאות כתב שם נבלה שנתערבה בשחוטה וכו' ופסק שם כרב חסדא וכמבואר שם בדברי הבכ"מ ז"ל וא"כ למה לא כתב כאן דהיינו דוקא דרובה מצה וכדאוקימו בגמרא הך ברייתא אליביה וכדברי הר"א שהשיג על רבינו דלא איירי במנחת הסולת דודאי אסור ללוש את שיריה בתבלין משום איסור חמץ קשה דבהלכות חמץ ומצה פרק ה' כתב שם רבינו מותר ליתן התבלין והשומשמין וכו' לתוך הבצק וכן מותר ללוש העיסה במים ושמן כו' והר"א השיגו שם זהו על דעת הרב שסומך על דברי ר"ע שאמר לשתי לרבי אליעזר כו' מפשט דבריו שם משמע דלא השיגו אלא על מה שהתיר ללוש במים ושמן ודבש אבל לא על מ"ש מותר ליתן תבלין ואפילו נאמר שעל הכל השיגו מ"מ הרי כתב שם דלא נאמר אלא בזריזין וכבר ידענו דכהנים זריזין הם כדאמרו בסוף פרק כל שעה א"כ אמאי אסר הרב ללוש שיירי מנחת הסולת בתבלין משום חימוץ: