לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה יב
שממעט באוכליהן כו'. דמורם מתודה נאכלין לנשי כהנים וחוץ לעזרה ועתה שנתערבו עם חטאת ואשם נאכלים כדין חטאת לפנים מן הקלעים ולזכרי כהונה לבד, ומורם של שלמים של אמש עם חטאת ואשם של יום השלמים נתמעטו באוכליהן שהם לזכרי כהונה לבד ובמקום אכילתן שהם לפנים מן הקלעים והחטאת ואשם נתמעטו מזמן אכילתם דהיה להם פנאי כל הלילה ועתה לא יאכל עד שקיעת החמה דכן שלמים של אמש אינם נאכלים אלא עד שקיעת החמה של יום שני שהם שני ימים ולילה אחד:
חתיכה של קדשי קדשים או של פיגול וכו'. בסוף פ"ב דערלה (משנה ט"ז) אמרו חתיכה של קדשי קדשים של פיגול ושל נותר שנתבשלו עם חתיכה אסור לזרים ומותר לכהנים ע"כ. ופי' רבינו ז"ל שם דשלשתן נתערבו יחד עם שאר החתיכות אבל כאן פירש או זה או זה. ונראה טעם לפירוש המשנה משום שלפירושו שפירש כאן בחבור קשה כיון דאו או קתני כשנתבשל בשר הקדשים עם השאר למה אמר מותר לכהנים סתמא היה לו לחלק בין טמאים לטהורים כמו שחילק בחלוקה דלקמיה בשלמא לפירוש המשנה ניחא דהוי שלשתן יחד וכיון דאיכא שם פיגול ונותר הרי זה נטמא ולכך מותר אפי' לטמאים כמו שפירש שם בפירוש המשנה, ועוד קשה לפירוש החיבור דפשיטא דמותרים לכהנים בשר קדשי הקדשים. מיהו הא ודאי לאו קושיא היא דמשום זרים נקטיה דאיכא פלוגתא דר"ש ורבנן דלרבנן אסור לזרים מפני שלא היתה להם שעת הכושר מעולם ולכך אסור להם אפילו יש בהם ששים אבל לכהנים ודאי דמותרים ולא בעינן ששים דאין זה איסור לכהנים ומה שקשה לפירוש המשנה והוא טעם לפירוש החיבור הוא החתיכות של קדשי קדשים אמאי נקטיה לימא שנתערבו הפיגול והנותר יחד עם שאר החתיכות ובהא הוי פלוגתא דלרבנן כיון שלא היה לזרים שעת הכושר אסור אפילו שנתבטלו ולר"ש כיון שנתבטלו מותרים אפילו לזרים אבל לפירוש החיבור דנקטיה להודיעך כחן דרבנן דלא מבעיא פגול ונותר דהוא חמור דאיסורו איסור כרת דודאי אסור לזרים אלא אפילו חתיכה של קדשים שאין איסורו חמור כ"כ אסור לזרים. ומה שהקשינו לפירוש החיבור למה לא חילק כאן בכהנים בין טמאים לטהורים אפשר דסמך אחלוקה דלקמיה. ולכולהו פירושי מה שאמר פיגול ונותר הוי של קדשי קדשים דאי של קדשים קלים הרי היה להם [שעת] הכושר לישראל וא"כ כהנים וישראלים שוין בו אלא פיגול ונותר של קדשי קדשים הוי ולא חש תנא דמתני' לפרש דסמך על חלוקה קמא דהוי קדשי קדשים: