לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה טו
ולמה חלק הכתוב כו'. קשה דבפ' האיש מקדש ובפ' אלו מנחות (דף ע"ג) אמר דקרא דלכל בני אהרן תהיה איש כאחיו קאי אכולהו מנחות דמאפה תנור ודרשו קרא בכל המנחות בברייתא למאי איצטריך והיכי קאמר רבינו ז"ל דלא נאמר קרא אלא במנחת הסולת וכן בספרי דרשו כן והקשו דקשו קראי אהדדי דחד קרא אמר המקריב אותה לו תהיה ואחרינא לכל בני אהרן תהיה ותירצו הא כיצד דהיא לבית אב ומכאן יצא לו לרבינו דחולקין אותו אנשי בית אב. עוד הקשה מוהר"ר אליה מזרחי ז"ל פרשת צו ג' קושיות חדא דמנא להו לרבינו ז"ל לומר דקרא דלכל בני אהרן קאי אמנחות האפויות עד שיקשו קראי אהדדי. ונ"ל לתרץ לזה דבפרשת ויקרא אמר גבי מנחה כוללת כל המנחות והנותרת ממנו יאכלו אהרן ובניו משמע דכל המנחות שוות לאכילה וה"ה לחלוק שיחלקו בשוה. עוד הקשה דאמאי אמר לבית אב של יום ולא אמר דפירוש הכהן המקריב אותה הוי למשמרת של אותה שבת דהכי אמרינן בריש פרק טבול יום דמשמרה מקרי ראוי לחיטוי כדאמר שם והרי משמרה כולה דאין מחטאין ואוכלין וכיון דפירוש המקריב הוי הראוי להקרבה נימא דהוי משמרה. וי"ל דמשמרת מקרי ראויה במקצת מפני שאם תכבד העבודה על אנשי בית אב של יום יצטרכו אחרים מאנשי משמרתם לסייעם וכדכתב רבינו בפ"א מהלכות ביאת מקדש גבי שתיית יין אבל לא מקרי ראוי גמור כמו הבית אב עצמו שהיה יומו של בית אב כדהוה סבור מעיקרא בפ' טבול יום דכהן המחטא אותה יאכלנה הוי אכילה ממש היה משמע דלענין אכילה לבד סגי בראוי קצת אבל כדתריץ בגמרא יחלקנה צ"ל דהך ראוי לחיטוי צריך שיהיה ראוי גמור כדי שיחלקו לו ובהכי מיתרצה ברייתא דספרי דקאמרה דיחלקו הבית אב ולא אמרה דיחלקו המשמרה וכן כתב רבינו ז"ל. עוד הקשה דאמאי לא הקשו בספרי קראי אהדדי מכהן המחטא ואחרנא אמר כל זכר בכהנים יאכל כדאקשי גבי הא דלכהן המקריב וכו' והא דלכל בני אהרן. ונראה לי לתרץ דשאר קראי לא קשו דאיכא למימר הא בחלוקה והא באכילה ומאי דקאמר לכהן המחטא אותה וכו' היינו חלוקה כדאמר בגמרא וכן כל שאר קראי הוי בחלוקה דדוקא לכהן המקריב יהיה אבל לאכול כולם יכולים לאכול אבל הך קרא דהמקריב אותה לו תהיה וקרא דלכל בני אהרן משמע דכולהו לענין אכילה דבכולהו כתיב תהיה וגם בקרא דלכל בני אהרן כתיב איש כאחיו דמשמע דכולם שוים לכך הקשה בספרי הכתובים ותירץ דהוי ללמד דהוי לבית אב. וא"ת מהיכא ממעטינן טבול יום מקרא דהמקריב לו תהיה דמנחה הא איצטריך קרא לומר דהוי לבית אב ומדברי רבינו ז"ל משמע דמהאי קרא ממעטינן טבול יום וכן משמע בפ' טבול יום (דף ק"ב) גבי ברייתא דר' אליעזר בר"ש דנתה בא טבול יום וכו' וי"ל דממילא אימעיט דכיון דקרא דהמקריב במנחה הוי ראוי טבול יום אינו ראוי ונתמעט. וא"ת מנ"ל בכל אינך קראי דמאי דקאמר המחטא ואשר יכפר וכל אינך שכתב רבינו ז"ל דהוי ראוי לחיטוי ולמעוטי טבול יום נימא דלכהן המקריב ממש ולא ראוי דהתם ליכא קשו קראי אהדדי דאיכא לאוקמי הא באכילה והך בחלוקה. ורש"י ז"ל בפירוש החומש כתב דמדכתיב כל זכר יאכל למד דהמחטא (דהמחטא) הוי ראוי לחיטוי ולפי מה שכתבתי אין זו קושיא דהא באכילה הא בחלוקה. וי"ל דכיון דהך לכהן המקריב כו' המנחה הוי ע"כ ראוי כדכתיבנא משום דקשו קראי אהדדי גלי לאחריני ג"כ דהוי ראוי ולמעט טבול יום הוא דאתי וכדדרשינן בספרי: