לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה ז
שנאמר ביום קרבנו יאכל כו'. בזבחים פ' כל הפסולין (דף ל"ו) ובשר זבח תודת שלמיו למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה חליפין וולדות מנין תלמוד לומר ובשר חטאת אשם מנין ת"ל זבח לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח מנין ת"ל שלמיו לחמי תודה וחלות ורקיקין שבנזיר מנין ת"ל קרבנו וכו' ורבינו ז"ל כתב שמשמעות הכל משמע נראה דכוונתו לומר מהכרח היתורים כמו שאמרו בגמרא אלא שלא נראה לו להאריך כדרכו ולכך סתם ואמר משמע אבל אין כוונתו לומר דמשמעות הכתוב כן דלא משמע הכי בגמ' כדכתיבנא: