לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק טו · הלכה ב
האומר ידה של זו עולה וכו'. פסק כר"מ ור' יהודה מטעמא דכתב הרב בעל כ"מ ז"ל וכן נראה מדברי רש"י ז"ל בפירוש החומש שפירש שם הפסוק כן:
הואיל ודבר שהנשמה תלויה בו וכו'. קשה דבפ"ק דתמורה (דף י"א:) פליגי בהא דרב חסדא אמר מודה ר' יהודה בדבר שעושה אותה נבילה ורבה אמר בדבר שעושה אותה טרפה ורב ששת אמר בדבר שהיא מתה ואמרו שם דרב חסדא סבר טריפה אינה חיה ורבה סבר דחיה ורבה [לא] סבר כר' אליעזר דאמר נטלה ירך וחלל שלה נבילה ורב ששת סבר כר' אליעזר. וא"כ קשה על רבינו ז"ל אי סבר טריפה אינה חיה הוה ליה למפסק בדבר שעושה אותה טריפה כרב חסדא ואפילו שהיה סובר דטריפה חיה מ"מ היה לו לפסוק בדבר שעושה אותה טריפה משום דמאן דפליג על הא לית ליה דר' אליעזר ורבינו ז"ל פסק כר' אליעזר פ"ב מהל' שאר אבות הטומאות ובהל' שחיטה ואם כן היה לו לפרש דבדבר שהוא עושה אותה נבילה וצ"ע:
הקדיש אבר אחד מן העוף וכו'. נראה מדברי רבינו ז"ל דמפרש בעיא דרבא בפ"ק דתמורה בעוף מהו דאיירי בדבר שהנשמה תלויה בו וקשה דאם כן היכי קאמר בהמה אמר רחמנא כו' הא קרא לר' יהודה לא איירי בדבר שהנשמה תלויה אלא באינה תלויה דאיהו דריש לקרא דיהיה קדש דתמורה לצרכי עולות וזה אינו לדעתו ז"ל אלא בדבר שאין הנשמה תלויה אבל בדבר שהנשמה תלויה הוי עולה. וי"ל דמכל מקום מקרא ילפינן דבאבר אחד חייל קדושה באותו אבר כשנשמה תלויה בו יחול על כולה אבל אי לאו קרא אין לנו לומר שיחול קדושה על אבר אפילו שיהיה דבר שהנשמה תלויה בו ולכך בעיא השתא שפיר כיון דמקרא ילפינן לה: