לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק ח · הלכה יד
צלה הבשר בתנור של חרס יש בדבר ספק וכו'. זו היא בעיא בפרק דם חטאת (שם) ולשון הבעיא תלאו באויר תנור מהו אפשר דאתרוייהו בעי אתנור של חרס אי בעי שבירה או של מתכת אי בעי שטיפה ומריקה אבל לשון רבינו ז"ל שכתב בתנור של חרס משמע דלא בעי אלא בחרס לחודיה וקשה קצת למה לא פירש דאתרוייהו בעי וכדכתיבנא:
מגעילן עקב אכילה כו'. רש"י ז"ל גורס וכן הר"א ז"ל ממתין כל זמן אכילה אם נאכל ליום ולילה אחד ימתין עד שיעבור כל הלילה ויעשה נותר ואחר כך ימרקנו וישטפנו וכן פירשו שם התוס' ז"ל. אבל רבינו ז"ל נראה דמפרש קודם שיעשה נותר תיכף אחר אכילה וקשה קצת לפירושו מה שאמרו שם (בדף ק"ה) כתבו רבינו ז"ל לקמן בפרק זה גבי בישל קדשים קלים וקדשי קדשים ואין בהם בנותן טעם דאין טעון מריקה ושטיפה ופירשו בגמרא דאין טעון בקדשים חמורים אלא בקדשים קלים ולפירוש רש"י ז"ל ניחא דימתין שני ימים ולילה אחד כקדשים קלים שהוא זמן אכילה ולא יום ולילה אחד כקדשי קדשים אבל לפירוש רבינו ז"ל דבין בקלים בין בחמורים אחר אכילה יעשה המריקה ושטיפה מאי אינו טעון בקדשי קדשים דקאמר ודאי דאחר אכילה תהיה המריקה ושטיפה וכיון דאין נאכלין אלא בקדשים קלים כדקאמר ברישא אין הקלים נאכלים כחמורים אם כן היה די בזה דודאי מריקה ושטיפה אחר אכילה היא. ומ"ש
חוץ מן החטאת ששובר בה כלי חרס וכו'. מה שחלק רבינו ז"ל בין חטאת לקדשי קדשים לענין שבירת כלי חרס נראה מדברי רבינו ז"ל בפירוש המשנה דמשמע ליה דמתני' דקאמרה זה חומר בחטאת מבקדשי הקדשים אכולהו קאי אכיבוס ואשבירת כלי חרס ולא כרש"י ז"ל שפירש דקאי אכיבוס לחודיה אבל אמריקה ואשטיפה לא קאי אע"ג דסמוך ליה משום שבמשנה שלאחריה אמר בין קדשי קדשים בין קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה ויש לתת הכרח קצת לרבינו ז"ל דאי אכיבוס לחודיה קאי היה לו לומר חומר זה במתניתין קמייתא דפרק דם חטאת ואין לנו לומר שהמתין עד שהשלים כל דיני הכיבוס זה אינו דעדיין יש כמה דיני כיבוס במשניות הבאות אלא ודאי דהך זה חומר אתרוייהו קאי. זה נראה לתת קצת טעם לרבינו ז"ל בדין זה ולפיכך מ"ש בגמ' (דף צ"ה) גבי בעי דתלאו באויר תנור וכו' כיון דאיכא שיירי מנחות דאפייתן בתנור וכו' כלומר ולהכי בעיא שבירה לא קאי אלא אמנחת חטאת אבל לא בשאר מנחות דאין דין זה דשבירת כלי לדעתו אלא בחטאת בלבד: