לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק ח · הלכה ה
שאע"פ שאינו מקבל טומאה עתה וכו'. קשה דמשמע מדברי רבינו ז"ל דאע"ג דקודם שיתעבד אינו יכול לקבל טומאה מ"מ קרי ראוי לקבל מפני שאחר שיתעבד יקבל ודלא כפירוש רש"י ז"ל והתוס' ז"ל שפירשו אפי' קודם עיבוד ע"י מחשבה ראוי לקבל טומאה כגון שחשב להשתמש בו בלא עיבוד ואינו מחוסר מעשה אלא מחשבה ולפירושם סלקא שמעתתא שפיר דמדמי בגמרא בפרק דם חטאת (דף צ"ד) הא דעור אחר שהופשט לר' יהודה לבגד שחשב עליו לצורה או עוצבה [שחשב עליה לבקעה] למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דהתם במחשבה לחודה יכול להביאו לידי טומאה ה"נ במחשבה לחודה יכול להביאו לידי טומאה ומקרי ראוי אבל לפירוש רבינו ז"ל קשה דהתם אינו מחוסר אלא מחשבה אבל הכא מחוסר להביאו לידי טומאה ותו קשיא אי קרי רבינו ז"ל אפי' שמחוסר מעשה ראוי לקבל מפני שעתיד לקבל אחר המעשה אמאי הוצרכו לומר שם בגמרא גבי בגד שחשב עליו לעשות בו צורה דמיקרי ראוי מפני שיכול לבטל מחשבתו אשר חשב לעשות בו צורה אפילו לא יבטל מחשבתו נימא דמיקרי ראוי מפני שאחר הציור תקבל ודמי להכא שאחר העיבוד יקבל. ויש לומר דסובר רבינו ז"ל דסתם עורות לעיבוד קיימי אבל סתם בגד לאו לצורה קאים ואם כן התם כיון דמחוסר צורה שהוא מעשה דלאו לההוא מעשה קאי על הסתם לא מיקרי ראוי אבל הכא דהאי מעשה דעיבוד סתמיה להכי קאים לא מיקרי מחוסר מעשה כיון דע"כ עתיד לבא דסתמיה להכי קאי ולאו מעשה גמור הוא אלא הוי כמחשבה דעלמא ולכך מדמה הגמרא הך מחוסר מעשה דהכא למחשבה דבגד שיש בו צורה דכי היכי דהתם בביטול יורד לטומאה הכא נמי יורד לטומאה דמעשה כי האי דהוי כמו מחשבה והוצרך רבינו ז"ל לומר כן כדי לתרץ קושית התוספות ז"ל שהקשו בפרק במה טומנין אמרו דאין עור מקבל טומאה עד אחר עיבוד ובסוגיא דבפרק דם חטאת לא משמע כן והוצרכו לידחק בתירוץ הקושיא ולפי מה שפירשתי בדברי רבינו ז"ל ניחא: