לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ג
ומנין שאין שוחטין קדשים אלא בצפון וכו'. תמה הרב בעל כ"מ ז"ל על רבינו ז"ל דכבר דחו בגמרא ראיה זו משום דהוי דבר הלמד בהיקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש ואמרו היקש אחר מעולותיכם וזבחי שלמיכם וא"כ למה הניח רבינו ז"ל ההיקש המונח לפי המסקנא ונתישב בתירוץ קושיא זו. ואני אומר דבסוף פ' איזהו מקומן (דף נ"ז:) אמרו ואי בעית אימא חוץ מבפנים בחד זימנא גמר וכו' ופירש"י שם דאיידי דניתן היקש לידרוש בדברים המפורשים בפנים כגון למטה בפר ולמעלה [ולמעלה בשעיר] נדרוש ונלמוד בבת אחת אף הלמד בפנים בהיקש עמו וכן כתב רש"י ז"ל בפרק הוציאו לו והקשו לו התוס' ז"ל שם ובסוף פ' איזהו מקומן מכמה מקומות ובתוכם הקשו לו מהא דאמרינן לעיל דהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש גבי שלמי צבור וחטאת אע"ג דאיתקש לדברים הכתובים בהדיא שהן קדשי הקדשים ואינן נאכלין אלא לזכרי כהונה ודחו התוס' פירוש רש"י ורבינו ז"ל נראה לי דדעתו כדעת רש"י ז"ל וכן דעת ר"ת ז"ל שכתבוהו התוס' בסוגיא דשעירים פ"ק דשבועות ע"ש וסובר רבינו ז"ל דכל הני סוגיי דחשיב היקש מהיקש אע"ג דגמרינן מהיקשא מילי דכתיבן בגופא לא סבירא להו כתירוצא דהך ואי בעית אימא אלא כתירוצא קמא אבל הך לתירוצא לא חשבינן ליה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש וכיון דנקטינן כי הך תירוצא בתרא קמה ליה תירוצא דתריצו מהיקשא דזבחי שלמי ציבור לחטאת ולא חשיב דבר הלמד בהיקש כיון דאיכא מילי דכתיבי בהדיא דילפינן מיניה כגון קדשי קדשים ואינם נאכלים אלא לזכרי כהונה: