לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ב
אבל הנכרים אין מקבלין מהם אלא עולות בלבד וכו'. קשה דבמנחות (דף ע"ג) משמע דלא מפקינן איסורא אלא מקרא דאיש איש דכתיב ביה אשר יקריבו לה' לעולה ומרבינן נכרים מאיש דוקא לעולה ולא לשאר קרבנות דלא כתיבי בקרא אליבא דר"ע דקי"ל כוותיה ואיך רבינו ז"ל הביא הדרשא מהכא דהך קרא מוקמינן ליה בתמורה פ"ק בבעלי מומין ומשמע הא תמימים תקריבו. וי"ל דהך דרשה דרבינו ז"ל איתא בת"כ כדכתבו התוס' ז"ל שם דהכי תניא שם מנין שאין מקבלין שקלים מן הנכרי מה ת"ל ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אין לי אלא תמידין שנקראו לחם שאר קרבנות ציבור מנין ת"ל מכל אלה ופירשו שם התוס' ז"ל וקא משמע לן קרא דאפי' בא נכרי ומוסר לציבור אין מקבלין ממנו כשם דאין מקבלין ממנו קרבנות של עצמו ומיהו השתא דאשמעינן איש איש דמקבלים מהם נדרים ונדבות מוקמינן נמי קרא בבעלי מומין כדאיתא בתמורה ע"כ. ורבינו ז"ל הביא דרשה דספרי דמההוא קרא נפקא לן דאין מקבלין ממנו קרבנות ציבור וכ"ש קרבנות עצמו וקרא דאיש איש מרבה נדרים ונדבות דהוה משמע לן איסורא מקרא דמיד בן נכר וכו' ולהכי איצטריך לומר דעולה מקבלים מהן:
אבל אין מקבלים מהם שלמים כו'. בפ"ק דשקלים אמר הנכרי והכותי ששקלו אין מקבלין מהן ואין מקבלין מידן קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות אבל נדרים ונדבות וחטאות ואשמות מקבלין מהן זה הכלל כל שנידר ונידב מקבלין מידן כל שאין נידר ונידב אין מקבלין מהן ע"כ. כך היא הגירסא במשנתנו ונראה דט"ס היא וצ"ל ואין מקבלין מידן קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות חטאות ואשמות אבל מקבלין מהם נדרים ונדבות וכו' דחטאות ואשמות בהדי מילי דאין מקבלין מהם אית לן למיתנינהו דאינן באין בנדר ובנדבה וסיפא קאמר דכל שאינו בא בנדר ונדבה אין מקבלין מהן. כך היא הגירסא במשנה בירושלמי וכן הביאה הרב בעל הכסף משנה ז"ל. אבל ראיתי לרבינו ז"ל שכתב בפירוש המשנה הא דאמרו בירושלמי בסיפא דאין מקבלין מהן קיני זבים וכו' לא קאי אלא אכותי שהזכיר ולא אנכרי דבנכרי לא שייך זבים וזבות ועוד כתב דבכותי מקבלין ממנו חטאות ואשמות לפי שהוא כיון דנתכוון לכפרה אולי ישוב אבל הנכרים אין מקבלין מהם חטאות ואשמות ונראה ודאי דהוא גריס כגירסא דידן דגרסינן אבל מקבלין מהם נדרים ונדבות חטאות ואשמות ואית ליה דהך מילתא אכותי לחוד קאי דאיירי ביה דחלוקה דקיני זבים ביה איירי אבל בנכרים אין מקבלין מהם אלא נדרים ונדבות ולא חטאות ואשמות וסיפא דזה הכלל נתן כלל לנכרים דבנכרים דוקא אין מקבלין מהם אלא נדרים ונדבות ולא חטאות ואשמות ודוחק הוא לפרש המשנה כן אבל כאן לא חילק בין נכרי לכותי משמע דאית ליה דכותי ונכרי שוים הפך ממ"ש בפירוש המשנה וכגירסת הירושלמי וכדכתיבנא: